רמב"י - מפתח למאמרים במדעי היהדות

- "טוב עכברונת"- שי הושיב את שפופרת הטלפון על כנה ופנה אלי: זוכרת ששאלת אותי איך עורכי רמב"י יכולים לקרא כל-כך הרבה מאמרים ולהכניס אותם למפתח? כרגע סיימתי שיחת טלפון מעניינת עם גב' סילוויאן שטמפפר מירושלים - אחת מעורכות רמב"י. ביקשתי ממנה לתאר קצת ממה שקורה מאחורי הקלעים של רמב"י - תקשיבי עד הסוף ואני חושב שזה יענה לך על רוב השאלות שאת מתה לשאול!
נתחיל באמא ואבא: רמב"י שייך לספרייה הלאומית, והבסיס שלו הוא המאמרים שהגיעו לשם: בעיקר מאמרים מתוך כתבי-עת וקבצים.
הלאה: אנשי הצוות - מונים כ- 2.5 משרות (!) וזה סימן קריאה ענקי עכברונת, בהתחשב בגודל העבודה שהם מבצעים: הם עוברים פיזית על כל כתבי-העת והספרים שמגיעים לספרייה הלאומית, ושולפים מהם את המאמרים הרלוונטיים בנושא מדעי היהדות.
מעבר לזה: יש להם כ- 450 כתבי-עת שהגיעו פעם לספרייה הלאומית, ומכל מיני סיבות אין להם עליהם מנוי בדפוס כיום - אבל יש להם את הפורמט האלקטרוני."
- "זאת אומרת שי, שהם יכולים לשלוף גם משם מאמרים?"
- "נכון. יש להם מה שנקרא - Alert, זאת אומרת: קבלת 'התראות' בנוגע לגליונות חדשים שיוצאים, ושוב: הם עוברים על תוכן העניינים ומוציאים את המאמרים.
- שי, זה לקרא המון! ובכל יום!"
- "נכון. ותזכרי שרמב"י אכן מתעדכן בכל יום. אבל זה עוד לא הכל: יש להם גם גישה לכתבי-העת שהספרייה בהר הצופים מנויה עליהם, ומעבר לכך: יש אנשים ששולחים אליהם מאמרים שלא מגיעים בדרך 'המסורתית' - כמו מאמרים שיוצאים בכתבי-עת שעליהם בית הספרים איננו מנוי, מכיוון שנושא כתב-העת אינו קשור בכלל במדעי היהדות, ואם קרה שפורסם בכתב-עת כזה מאמר שהוא כן רלוונטי למדעי- היהדות, אז הם יקבלו אותו כתדפיס או בקובץ PDF.
תזכירי לי מה עוד ביקשת שאשאל אותם בטלפון?"
- "השנים. ממתי כל זה התחיל."
- "נכון. אז נקודת הפתיחה ה מ ו ג ד ר ת היא שנת 1966, שנה שבה התחילו להכניס למחשב את פרטי כל המאמרים שיצאו בחוברות המודפסות של רמב"י, אבל כיום אפשר למצוא ברמב"י גם מאמרים מוקדמים שיצאו לפני -66, כמו מאמרים מתוך קבצי יובל שיצאו בשנות ה- 40 וה- 50."
- "שאלתי גם על השפות."
- "נכון. ונדמה לי שזוהי הנקודה האחרונה: כ- 30% מהמאמרים ברמב"י יצאו בעברית, וכל השאר: כ-60%, בשפות אנגלית, גרמנית ושפות זרות. גם ברוסית. נדמה לי שסילוויאן ציינה שהם מעסיקים גם סטודנטית דוברת רוסית גם לשם הטיפול במאמרים ברוסית - ואחרון חביב ששכחת לשאול: הקישור לטקסט המלא!"
- "אה. נכון..."
- "אה! אז בגדול רמב"י הוא מפתח ב י ב ל י ו ג ר פ י למאמרים. זאת אומר: ברובו הגדול אין קישור לטקסט המלא של המאמרים, אבל בשנים האחרונות הם מטפלים בנושא הזה, וכיום אפשר למצוא קישורים לטקסט מלא שהם חינמיים, וגם קישורים לטקסט מלא המוגבלים לספריות המנויות על כתב-העת בפורמט אלקטרוני."
- " לא הבנתי כלום ואני רעבה עכשיו!"
- "נלך לאכול מיד. גם אני רעב. זאת אומרת: שאם יש כתב-עת שהוא לא חינמי אלא דורש תשלום עבור המנוי האלקטרוני שלו, במקרה כזה ברמב"י יש קישור לטקסט המלא אבל הוא לא יפתח בצורה גורפת, אלא רק אם המשתמש משתייך לאוניברסיטה או לכל מוסד מחקר אחר, המנוי על כתב-העת.
ועכשיו עכברונת רעבה וסבלנית: ארוחת צהריים!"

מה זה מפתח

- "שי, למה אמרת הבוקר לאישה עם הכובע שתחפש במפתח?"
- "את שואלת מה זה מפתח?"
- "כן."
- "בואי נבדוק במילון: יש למילה 'מפתח' כמה הגדרות. את בטח מתכוונת להגדרה המוכרת: 'אביזר מתכת המשמש לפתיחה ולנעילה של מנעול; אביזר דומה המפעיל מתג או מפסק כלשהו.'
- אבל יש למילה 'מפתח' הגדרה נוספת: 'רשימה, לרוב אלפביתית, של שמות, מושגים, מקומות וכד' בצירוף מראי המקום שלהם, הבאה בסוף ספר (לרוב ספרי מדע ועיון). בלועזית: אינדקס.'
- אבל עכברונת, הרשימה הזאת לא באה רק בסוף הספר המודפס אלא גם במאגרים מקוונים:
כשחיפשנו היום ס פ ר י ם - נכנסנו לקטלוג המקומי של האוניברסיטה, אבל לחיפוש מ א מ ר י ם נכנסנו ל מ פ ת ח ו ת למאמרים, ובעברית יש שני מפתחות ידועים: האחד הוא 'מפתח למאמרים בעברית' בעריכת אוניברסיטת חיפה, והשני הוא רמב"י - מפתח למאמרים במדעי היהדות.
זוכרת על מה חיפשנו חומר היום?"
- "צלבנים? נדמה לי..."
- "נכון. חומר על הצלבנים בארץ - לכן קל היה למצוא מאמרים בשני המפתחות הללו כי בשניהם יש מאמרים בנושא תולדות ישראל ולמודי ארץ ישראל."
- "אז אפשר פשוט ללחוץ על הכפתור ולהיכנס למפתחות?"
- "טכנית כן, אבל לרוב לא נקבל בתוצאות מאמרים בטקסט מ ל א, אלא רק את ה ה פ נ י ה למאמר.
זאת אומרת: שם מחבר המאמר, שם מאמר, והמקום שבו אפשר למצוא את המאמר: שם כתב-העת או הקובץ או הספר, מספר העמודים והשנה."
- "משעמם נורא!"
- "עכברונת! את שוכחת שזה יכול להיות מעניין - תלוי מה את מחפשת, ולאיזה מטרה! תחשבי שאת צריכה להגיש עבודת מחקר בנושא מסוים, נושא שממש אבל ממש מעניין אותך, ואין מספיק ספרים בנושא, או שיש - אבל הם ממש ישנים ולא מעודכנים."
-"אז?"
- "אז הולכים לקטלוגים - זאת אומרת: למפתחות למאמרים. ושם אפשר למצוא..."
- "מאמרים!"
- "ותחשבי קצת קדימה: מאמרים ולא ספרים, זאת אומרת: חיבורים קצרים ולא ארוכים, ומחקריים, והכי חשוב - מעודכנים: מאמרים מלפני שנה, חודשיים, חודש, שבוע - ולא מלפני שנה, שנתיים או יותר, אבל לא נתת לי לסיים את המשפט הקודם: אם את יכולה למצוא במפתחות למאמרים רק ה פ נ י ו ת למאמרים, ולא את הטקסט המלא למאמרים שאת רוצה, תיאלצי לעשות שלב נוסף בחיפוש. נחשי מה?"
- "טוב. אם המפתח לא נותן לי את המאמר מול העיניים, אבל כן נותן לי הפניה היכן הוא מתחבא...אז אני אצטרך לחפש את המקום שלו."
- "שתי נקודות עכברונת! אם את מוצאת במפתח את שם המאמר ואת שם הספר או כתב-העת שבו נמצא המאמר, ולא את הטקסט המלא, אז כמו שאמרת: תצטרכי לחפש היכן נמצא הספר או כתב-העת בספריות הקמפוס - ואת זה את כבר יודעת לעשות: להיכנס לקטלוג ולחפש שם לא את שם המאמר, אלא את שם הספר או שם כתב-העת, וכמובן: שם הספרייה המחזיקה בו."

לטייל עם חרדונים

- "שי? אתה שומע תנים?"
- הם רחוקים. איפה מגיני האזנים שאמא שלי סרגה לך? שימי אותם ותחזרי לישון!"
- "הם בצבע ו ו ר ו ד !"

הייתי צריכה לדעת מראש שהכייף ששי תכנן לנו יעבור את גבולות הטעם הטוב! ביום שלישי בבוקר שי טלטל אותי בשעה 5:00! ארז שק"ש, תרמיל, עוגיות קווקר - ויצאנו לצפון.
שי תמיד מתנדב להבהיר למה חשוב לו כספרן - סליחה! למה זוהי חובתו כספרן להתאוורר הרחק מבניין הספרייה. אחרי הכל, השקעה במצברוח האישי שלו היא השקעה כמעט בטוחה בחיוכים שהוא מפזר אחר-כך לסטודנטים.
אז נסענו לגליל, והלכנו והלכנו והלכנו - עד שבשלב מסוים תפסתי שהרשרושים בכל עיקול בדרך שייכים לחרדונים. כן, חרדונים. כייף להם בעונה הזאת. הם יכולים סופסוף לצאת מהנקיקים, להתמתח, להשתזף קצת, ולהבהיל כל מי שזז.
- "עכברונת תפסיקי לרעוד! הם לא יגיעו לכיס העליון של החולצה שלי!"

אחרי שטיפסנו - זאת אומרת: שי טיפס. אני רק התנדנדתי בכיס - אחרי כל זה הגענו לעדר עיזות, ולשאלות (הטריוויאליות) ולתשובות (הלעוסות) של צחי המדריך: "ווט איז אלון? - אלון איז אה תרי. דה בסט תרי אין דה פורסט. חברה! רוצו לראות את מבצע סבתא!"
טוב. היה לו גם מה לתרום בנושא החורש הטבעי, גליל-גולן - ובלי פוליטיקה. את ה"בלי" דווקא אהבתי.
ובערב היתה מדורה! ושי קיבל כוסית יין כאות תודה על עוגיות הקווקר המחורצות (אני אחראית לחריצים) - וחזרנו למחרת לציויליזציה, לאנטנות הסלולריות, לרעש ולזיהום האויר. שי קטף פרחי בר שאת שמם שכחתי, כדי שבבוקר יום חמישי לפני היציאה לעבודה, אוכל לשבת על אדן החלון ולהיזכר בהם.

- "טוב עכברונת. אז מה למדת מהיומיים האלו?
- "לחשוב על הסבה מקצועית להדרכת טיולים?"
- "לא!"
- להשקיע עמוק בעוגיות קווקר?"
- "מה עוד?"
- "כמובן! אמא שלך! - שלום בית?"
- "אני אעזור לך. זה קשור לחרדונים!"
- "לדעת איך להימנע מהם!"
- "או שלדעת שגם אם הם רוצים בסך-הכל להתחמם בשמש, את לא צריכה לקחת אותם אישית! אני חושש שהם אפילו לא יצאו מהנקיקים לכבודנו. הם בכלל לא שמים עלינו."
- "אז?
- אז זה חלק מהפאזל. כשם שאת מתאבלת יומיים רצופים אחרי החזרה לעיר מהסיורים שלנו (כאילו שזה סוף העולם) - תוכלי אולי להשקיע אותה אנרגיה בכיוון החיובי, אם תחשבי שהעבודה, וגם מה שמעבר לה, הם חלקים מפאזל גדול. ככה יהיה לך קל יותר בפעם הבאה שאת פוגשת בחרדונים!"
- "אני באמת מעריכה בכל פעם מחדש את היצירתיות שלך! איך חרדונים קשורים לזה בכלל?"
- פרופורציות עכברונת. זה הסוד. לחרדונים יש מקום כמו שלך יש מקום. אני לא אומר שאת צריכה לצאת לגבעות ל ל א - מ ג ן , אבל בחייך: אם את תופסת שיש להם את שטחי ההתעניינות משלהם, כמו שלך יש שטחי התעניינות משלך, וכמו שיש מקום גם לעבודה בספרייה, וגם לסיורים, תוכלי: א. למצות מכל חלק את המקסימום בהשקעה ובהנאה, ו- ב: לקשור בין החלקים השונים דווקא מהסיבה שמיצית אותם, ולזכור - ביחוד בשעות השפופות בספרייה, שיש טיול מתישהוא בעתיד. תחשבי על זה!"

פרופ' חנן אשל

ביום חמישי התמקמתי בכיס הימני בחולצה של שי כששי פתח את המייל הפנימי של האוניברסיטה. בד"כ אני מצפה בשקיקה לאות הפתיחה. אמנם זהו מוסד אקדמי גדול ו ר צ י נ י , אבל תמיד יש בו חדשות אישיות ומעניינות. טוב. גם קצת רכילויות צבעוניות. אבל הפעם זה היה שחור:

הפקולטה למדעי היהדות
המחלקה ללמודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה ע"ש מרטין (זוס)
מודיעים בצער על פטירתו של
פרופ' חנן אשל ז"ל

- "אוי שי. זה האיש שטיילנו איתו זוכר?"
- "כן. במדבר יהודה. אבל יותר מזה: זוכרת את הסטודנטים מהשבוע שעבר בספרייה? הם ספרו שהוא נהג להתבדח איתו על מחלתו, ותמיד - אבל תמיד השתדל לקדם אותם."

אני זוכרת סיור שהשתתפנו בו במדבר יהודה בנושא המגילות הגנוזות. הוא דילג מעל המצוקים בקלילות. זה נתן לי את התחושה שהוא מרגיש במקום הזה כמו בבית, והצירוף הזה שבין ההרים השותקים, הצופנים סוד - לידע הרחב שהוא חלק איתנו נתן לי להרגיש הערכה כלפיו. כלפי הצניעות שבו.

שי ואני נכנסנו לחיפוש בקטלוג וחיפשנו לפי שם מחבר: אשל חנן - בעברית כמובן: מצאנו 17 פרסומים הכוללים ספרים ותדפיסים בנושא (איך לא) קומראן, בר כוכבא, השומרונים, ימי בית חשמונאי ועוד.

משם עברנו ל'מפתח למאמרים בעברית' - מה שנקרא בזמנו בשם 'מפתח חיפה'. חיפוש מהיר לפי שם מחבר העלה 118 (!) מאמרים - ומשם עברנו לרמב"י - 'מפתח למאמרים במדעי היהדות'. שם חיפשנו שוב בעברית לפי שם מחבר: 110 מאמרים - ובאנגלית: 84 מאמרים.

- "שי? איפה עוד אפשר לחפש?"
- "טוב. יש דבר שאני לא תמיד יכול לסמוך עליו, אבל לפעמים הוא מפתיע: בואי נבדוק בויקיפדיה."

הקלדנו בויקיפדיה את השם 'חנן אשל' ומצאנו ערך על שמו - ובסופו קישורים כמו: הדף של פרופ' אשל בכתובת:
http://lisa.biu.ac.il/he/node/1246
- ובתוכו רשימת פרסומים באנגלית:
http://lisa.biu.ac.il/files/lisa/Publication-English%20copy[1].pdf

- "שי תראה. הוא טרח לשתול בדף שלו קישורים עבור הסטודנטים: 'גישה למנהל הסטודנטים', 'פריא"ל', 'אגודת הסטודנטים', 'מידע אישי לסטודנט'!


יהא זכרו ברוך.

אז מה זה מספר מיון?

הכי אני אוהבת כששי מרשה לי להתרוצץ על הרצפה בשעה שהוא יושב בדלפק ההדרכה. דלפק ההדרכה הוא כמו תחנת כיבוי-אש: צריך לכבות שריפות במהירות ובשיטתיות - אבל מהרצפה אפשר לראות דברים ששי לא רואה משומקום אחר. למשל: סנדלים. סנדלים בכל הצבעים, ומכל הסוגים והמינים והגדלים - והכי כייף לשייך את הסנדל לנועל. סנדלי שורש למשל בשיא החורף, ובלי גרביים כמובן, משתייכים בד"כ לחברה מלמודי א"י. מה שממריץ אותי לזקוף אזניים ולהקשיב לחילופי הברכות ולחדשות הפיקנטיות ששי מחליף עם הסטודנט התורן. נעליים שחורות ומצוחצחות מלחיצים אותי לפעמים כי אולי אולי נועל אותם ראש בעל מחשבות רציניות וכבדות - דבר שלא מרתיע את שי, אבל בזה הוא חסר תקנה: שי אומר שהסוד לעבודה עם הסטודנטים זה הפשטות. לדעת שאתה באמת באמת לא יודע, ואז אפשר לשים את האגו בצד ולהקשיב למי שעומד מולך. ולפעמים גם ללמוד ממנו.

אז היום שי כחכח בגרונו - וזה סימן בדוק שהשטח פנוי ואפשר לטפס אל השולחן ולדבר ב ג ו ב ה העיניים. כמעט.
"מספר מיון", פתח שי - כאילו שלא עבר לילה וארוחת בוקר ועוד דקות לא מוגדרות מאז הגילוח האחרון, "מספר מיון הוא כאמור כתובתו של הספר על המדף. את צודקת שבמבט ראשון כל הצירוף הזה של אותיות באנגלית, עברית, מספרים ושנה עשוי להיראות ק צ ת מבלבל, אבל אם תתפסי איך בנוי מספר מיון, יהיה לך קל לאתר אותו על המדף – ואולי גם לאתר ספרים נוספים העוסקים באותו הנושא.
למספר מיון יש למעשה 3 שורות: בשורה הראשונה יש מספר או אות או צירוף של השניים, לסימול נ ו ש א הספר. אצלנו בספרייה למשל בחרו ב-5 אותיות לנושאים הקשורים במדעי היהדות:
T – תנ"ך
A – יהדות
B- בלשנות שמית
C – ספרות יפה. שימי לב עכברונת שמדובר כאן בספרות יפה במדעי היהדות.
D – תולדות עם ישראל
E – ארץ ישראל ומדינת ישראל."

- "בסדר שי, אז מה עושים עם ספרות מתורגמת שלא קשורה במדעי היהדות?"
- "ספרות מתורגמת מקבלת אצלנו בד"כ מ ס פ ר-ד י ו א י . וכן. זהו שם החתול שאהבת בספר, אבל בואי ניקח את הספר האחרון שבלעת השבת: 'הקפות ביער' של דלין מתיה. הספר הזה נכתב באפריקנרית, והוא ממש, אבל ממש לא קשור במדעי היהדות. לכן הוא קיבל בקטלוג שלנו מספר דיואי: 828.9936 – עכברונת, אל תפהקי עכשיו!
אחרי השורה המציינת את נושא הספר, באה שורה שניה שכולה אותיות: שלוש אותיות ראשונות של שם משפחתה של המחברת או המחבר, נקודה, ושתי אותיות ראשונות של שם הספר.
את הספר שלך כתבה המחברת מתיה דלין. מתיה הוא שם משפחתה, ולכן נכתוב: מתי, נקודה, ושתי אותיות ראשונות של שם הספר המתחיל כאן במילה הקפות: מתי.הק – ונותרה השורה השלישית של שנת ההוצאה: תשמ"ה, נדמה לי. כך שלבסוף נקבל: ‫ 828.9936 מתי.הק תשמ"ה. עכברונת? עכברונת!

מה זה מספר מיון?

אתמול בלילה, כששי התגלח במקלחת, טיפסתי אל המדף שמתחת למראה ושאלתי אותו כל מה שהוא יודע על מ ס פר - מ י ו ן.
שי מרח בהרהור קצף על הלחי השמאלית, והציץ למראה כדי לפגוש בתוכה במבט העגול שלי.
"מספר מיון - כמו שהסברתי לך פעם", התחיל שי, "הוא כמו מספר תעודת-זהות שיש לכל אחד. יחיד ומיוחד - אלא שכאן אנחנו מדברים על ספרים. מספר מיון הוא הכתובת של הספר על המדף."
כאן פערתי זוג עיניים גדולות וסימטריות, ושי הזדרז להוסיף: "את זוכרת שבפעם האחרונה חיפשת בקטלוג הממוחשב ספרים ב נ ו ש א עכברים?"
- "נו?"
- "בסדר. אז מצאת ש מ ו ת של ספרים, ו ש מ ו ת של כל מי שכתב אותם, ואפילו את פרטי המקום ושם ההוצאה והשנה. אז? אז זה אומר שאם מצאת בקטלוג את פ ר ט י הספר אז יש לך אותו מול העיניים?"
- "טוב שי. בטח שכחת שלפעמים כן יש ספרים מול העיניים" - אמרתי בהיסוס.
- "נכון. את מדברת על ספרים אלקטרוניים. אבל בסה"כ רוב הספרים בקטלוג אינם אלקטרוניים, ואני מדבר על כל הספרים שאת אוהבת להסניף. אלו עם כל הצבעים והצורות."
- "אז?"
- "אז תחשבי קדימה: מצאת בקטלוג את פרטי הספר של "דברי ימי העכברים" לדוגמה. אין שם קישור לטקסט המלא - מה לעשות, אבל כן יש מספר מיון. ואם תעתיקי את מספר המיון בשלמותו, וגם את שם הספרייה או שם האוסף שבו נמצא הספר, תוכלי לגשת לספרייה ולשאול ממנה את הספר - אם הוא ניתן להשאלה כמובן."
"אבל" - וכאן שי התרכז בלהוריד פיסת קצף מרשימה מהסנטר, "רגע לפני שאת דוהרת אל הספרייה שבה נמצא הספר, ר צ ו י שתבדקי בקטלוג אם יש ת א ר י ך - ה ח ז ר ה. במקרה שיש תאריך החזרה, הספר מושאל כבר לידיים אחרות ויחזור בתאריך הנקוב - ואל תישעני על משחת השיניים! את שופכת הכל!"

הירידה אל השאול

היום שי הכניס אותי עמוק לכיס השמאלי, וביחד ירדנו אל קומת המרתף.
המרתף הוא מקום ע נ ק י עם מנורות ניאון שמקשות על ההתכרבלות בפינות אפלוליות. כאלו המעודדות חלימה :-(
אבל יש בו ספרים!
ספרים בעלי ריח חדש של דפוס, ספרים בעלי דפים מצהיבים המריחים משנים עברו, ספרים בעלי כריכות מבריקות, דהויות, צבעוניות, ואפילו כאלו העשויות בד! ספרים מ ס ת ו ר י י ם - וכאלו שאין בהם אפילו סוד קטן אחד, ספרים קטנים, פצפוניים, גדולים, גבוהים, צרים, עבים, נמוכים, רחבים, וכאלו שלא נותרו בהם כמעט דפים :-(

אבל כל זה רק מגוון את החיפוש אחר הספר שלי. זה שיש בו אלפי ניחוחות של שנים, ושל אנשים שדפדפו בו, וחזרו אליו, כזה שטייל במקומות שונים בעולם, וספג מראות רחוקים.
אבל דווקא בשיא ההתלהבות, שי נזכר למשוך אותי בקצה הזנב (בעדינות), ודוהר הלאה במורד קומת המרתף.
וזה קורה בד"כ בכל פעם כשהוא יורד למרתף - וזה קורה בד"כ דקה לפני האוטובוס האחרון הביתה או למילואים או לחול המועד האחרון.
כששי ממהר באמת הוא מתישב על הרצפה לצד הכוננית האהובה עליו, ושולף בחבטות ספרים עטורי ביקורות נלהבות - מה שעוזר לו לחתוך די מהר ולהכריע מה כדאי לקחת הביתה.
שי קורא לזה א י ס ו ף - כ מ ו ת י - אבל לי יש מספר הסתייגויות מהאיסוף הכמותי הזה. חוץ מהריח כמובן. אותו אני תמיד מסניפה.

בקומת המרתף יש המון כונניות ספרים - אבל אין חלונות להציץ דרכם. אי אפשר להציץ אל הפרחים, אל השמש ואל הרוח שאינה נראית, אבל כן מראה אלו שמות היא מעוללת לעצים ולעננים - אבל אפשר להציץ במדפים!
ובאמת, שמתי לב שבגב כל ספר המונח על המדף יש מדבקה פ צ פ ו נ ת.
שי קורא לזה מ ס פ ר - מ י ו ן.
הוא אומר שזהו מעין ת ע ו ד ת - ז ה ו ת שניתנה לכל ספר.
ממה שהצלחתי לתפוס ממקומי בכיס, זה בלגן אחד גדול: אותיות, נקודות, מספרים, שנה ומה לא! אבל שי אומר שבאמת באמת יש הגיון בכל התסבוכת הזאת. יתכן. אבל זה ימתין למחר...

חיפוש בקטלוג

היום נדבר על קטלוג הספרייה: בקטלוג הספרייה אפשר לחפש ספרים בעברית, אנגלית ושפות רבות אחרות.
החיפוש לפי נושא הינו חיפוש מ מ ו ק ד (כך שי מכנה זאת) - ובאמת, הקלדתי בצורה ממוקדת את הנושא ע כ ב ר י ם.
בראש מסך התוצאות מצאתי סדר א"ב של הנושאים.
בראש המסך שלי מצאתי את המילה ע כ ב ר ו ש י ם - אבל אליהם אני לא רוצה להתיחס...
מה שכן עניין אותי היו הנושאים הבאים:
עכברים - חלוף חומרים (בכתיב חסר כמובן)
עכברים - ספרות ילדים ונער - וזה מה שחיפשתי הפעם.
הקשה על הנושא מפרטת את ה ר ש ו מ ו ת העוסקות בנושא. זאת אומרת: את שמות הספרים או עבודות המחקר, או כל סוג אחר של חומר הכוללת את הד פ ו ס ת - זאת אומרת: מקום הוצאה, שם הוצאה ושנה.
וזה מה שמצאתי: ספר שכתבה קרמר עדנה בשם: "אולי כשתגדל".
אבל יש עוד ספרים, ובהם מככבים עכברים שהועילו לא מעט למין האנושי: "סוד הגן הנעלם" למשל, שבו מוצאת מרי משפחת עכברים בחדר קסום, "נסיכה קטנה", שבו מוצאת הנסיכה בזהב את מלכיצדק ומשפחתו, העכברים שכרסמו את החבלים שקשרו את אסלן הגדול בדברי ימי "נרניה" הזכורים לטוב, "דספרו" האמיץ שגבר אפילו על ע כ ב ר ו ש י ם - בעזרת חוט אדום ולב אמיץ, העכברים המתרוצצים (עדיין) במקום שבו נחה אנה מתוך "מר אל כאן אנה", העכברים האנושיים אצל "חמודית", וגם קצת "לקחנים"...

מצאתי גם נושא נוסף בשם:
עכברים - מעבדה, אבל כאן שי החליט משום מה שהגיע הזמן לקום ולסדר את המחשבים.