סיבה למריטת שערות?

- "הלו, הגעתי לספרייה?"
- "כן"
- "זו הפעם הרביעית שאני מתקשרת אליכם ומעבירים אותי מאחד לשני. הגעתי עד לאיש המחשבים שלכם אבל הוא לא מתעסק עם זה! איך נכנסים לטקסט מלא מהבית? אני אשבור את המחשב הזה!"
- "את סטודנטית בבר-אילן?"
"אני דוקטורנטית בבר-אילן! ואני מחפשת חומר מהבית ולא מצליחה להוריד! עוד רגע אני מורטת את השערות!"
- "את יושבת כרגע מול המחשב?"
- "כן!"
- "אז בואי נחפש מה שאת צריכה ונבדוק מה קורה..."
חמש דקות אח"כ כששי הניח את השפופרת על כנה, זיהיתי התחלה של חיוך.
- "מה זה החיוך המרוצה הזה?"
- "אני אגיד לך מה זה החיוך המרוצה הזה, עכברונת". שי גחן לעברי. "זה לא ההסבר על איך נכנסים למערכת כדי לקבל טקסט מלא, או גובה אחוזי האדיבות של הספרנים במדור ההדרכה, אלא על איך לא להיסחף אחרי ההיסטריה, או התוקפנות, או הזעם, או מה שלא יהיה." שי חייך משועשע. "מדהים מה שתסכול ממחשבים יכול להוציא מבני אדם. הבחורה הזאת רצתה בסה"כ גישה לטקסט מלא מהבית. מבחינתה להתקשר לספרייה זה כמו להתקשר אל הבנק או אל קופת-חולים, או אל המשרד לאיכות הסביבה או אל מה שלא יהיה- וכאן אפילו יותר, כי היא משלמת שכר לימוד. וזה אומר: לצפות מבחינתה לקבל מענה זריז - ואת כל זה עכברונת, קשה לזכור כשיש עומס בעבודה, וסטודנטים מסביב, ועוד חמישה, שישה, שבעה פרוייקטים על הראש - שהיה צריך לסיים אתמול. ולכן -" חתם שי את נאומו, "זה נצחון פצפון של רגע, על איך לא להיסחף אחרי מצב-הרוח מהצד השני של הקו..."