קצת מעקרונות החיפוש המתקדם

- "שי?"
- "כן?"
- "הראש שלי ריק! אני רוצה לכתוב פוסט ואין לי רעיון בראש!"
- "ניסית להסביר לכל מי שלא יודע על עקרונות החיפוש המתקדם?"
- "אתה מתכוון לכוכבית, אופרטורים ודברים כאלה?"
- "כן. אני חושב שכדאי שתכירי לקוראים שלך משהו מהנושא הזה. תנסי."
- "אכפת לך לתקן אותי לפני שאעלה את זה לפוסט?"
- "קדימה עכברונת! נעשה את זה ביחד!"


- "טוב! אז היום הגיעה סטודנטית שחיפשה חומר בנושא אפגניסטן וברית המועצות. 'את יכולה להסביר לי יותר?' - ביקש שי.
'כן. אני מחפשת חומר על הפלישה של ברית המועצות לאפגניסטן.'
שי הביט בה בריכוז ועבר תוך כדי למסך החיפוש המתקדם.
- "ואז מה עשיתי עכברונת?
- "אז הקלדת בשורה אחת את המילה 'אפגניסטן', ובשורה השניה את המילה 'בריה"מ'."
- "נכון. ועכשיו תרשי לי להמשיך: קיבלתי תוצאה אחת. הקשתי על המספר המסמל את התוצאה בכדי לבדוק באיזה ספר מדובר, ואכן מצאתי ספר שכותרתו היתה: 'המלחמה הסובייטית באפגניסטן : סיפור מלחמתה הכושלת של מעצמת על / נכתב בידי צוות קצינים במטה הכללי הרוסי'."
- "ואז בדקת את מה שכתוב שם עוד פעם!"
- "או בלשון מדויקת יותר: שאלתי את עצמי מהי ה ה ג ד ר ה - ה נ ו ש א י ת של הספר, וכדי לגלות זאת הקשתי על המספר שלצד הספר בכדי להגיע אל רשימת הנושאים שיש בתוכו - ובאמת, אחד הנושאים עסק ב: 'אפגניסטן -- היסטוריה -- כבוש סוביטי, 1979-1989' - הקשה על כל הגדרה נושאית הובילה אותי אל ספר נוסף העוסק בנושא - כמו למשוך בקצה חוט."


- "שי - אני אמשיך מכאן: אח"כ שאלת את הסטודנטית אם היא מחפשת גם מאמרים."
- "עכברונת, כדאי שתוסיפי שהסטודנטית ביקשה מראש רק חומר בעברית ולא בשפות אחרות."
- "נכון. אז הקשת על הקישור למפתח למאמרים בעברית, הגבלת את החיפוש מראש למאמרים מכתבי-עת אקדמיים ומחקריים, ועברת אח"כ למסך החיפוש המתקדם. אבל פה חיכתה הפתעה: למרות שהקלדת את המילים 'בריה"מ' וגם 'אפגניסטן' - קיבלת אפס תוצאות! לא יכול להיות..."
- "אמרתי לעצמי (תודה עכברונת), אולי צריך לברר לפני החיפוש המתקדם מהי ההגדרה הנושאית של כל אחד מהנושאים?! - עברתי למסך החיפוש הבסיסי וחיפשתי שם בשדה הנושא את המילה אפגניסטן - אבל הפעם בחיפוש ב ש ד ה הנושא. ואכן מצאתי שזוהי צורת האיות הנכונה.
לפני שעברתי לבדוק גם את הגדרת הנושא בריה"מ, נזכרתי שבחיפוש בקטלוג הספרים ההגדרה הנושאית היתה לא 'בריהמ' אלא 'כבוש סוביטי'. אם כך (הרהרתי לעצמי) ננסה גם כאן במפתח המאמרים לחפש על-פי אותה הגדרה- ובזהירות..."
- "ולכן חזרת למסך החיפוש המתקדם והקלדת הפעם: 'אפגניסטן' וגם 'סוביטי* או 'ברית המועצות''.

- "'הוספת בטעות כוכבית ליד המילה' - העירה הסטודנטית לשי, אבל שי נענע בראשו ואמר "אה לא. הכוכבית משמשת כג'וקר. היא תתן לנו את כל הנגזרות השונות של מילת הבסיס: סוביטי, או סוביטים, או סוביטית ועוד".

- "עכברונת, עכשיו אני: ובאמת, הפעם קיבלנו 4 תוצאות שכולן עסקו בנושאים רלוונטיים כמו: ‫ 'ברית המועצות - יחסי-חוץ - אפגניסטן', 'אפגניסטן - יחסי-חוץ - ברית המועצות' ‬- וגם: ‫ 'מלחמת אפגניסטן (1989-1979)'."
- "שי, אנחנו גומרים את הפוסט!"
- "לא כל-כך מהר עכברונת! צריך לסגור קצוות: בשלב הזה שאלתי את הסטודנטית אם היא מחפשת עוד מאמרים, פשוט כדי לדעת מה קורה מבחינתה, ובאמת היא ענתה לי שהעבודה שלה מצריכה בעצם רק שני מקורות, כך שסיימנו את ההדרכה. עכברונת! את לא בורחת עכשיו. הכי חשוב זה חלק הסיכום! אז איזה עקרונות חיפוש יש בפוסט שלנו?"
- "טוב. אין הכל. אבל מה שכן יש זה להקשיב, לברר את הנושא, לברר את היקף החומר בתחילת החיפוש ולא בסופו (...), ורק אחר-כך לפנות אל הקטלוג."
- "מה עוד?"
- "טוב. צריך לדעת איך הקטלוג מ ג ד י ר את הנושא שאנו מחפשים בשפה החופשית שלנו."
- "נכון. בכל קטלוג או מפתח או מאגר בעל עקרונות חיפוש מתקדם, ניתן למצוא לרוב, את המפתח הנושאי העוזר לנו לתרגם למעשה את המילים שלנו משפת היומיום למילים המגדירות את הנושא בשפת המאגר - אבל זה לא כל-כך מושלם, מכיוון שאין אחידות בין המאגרים השונים, וכמו שגילינו בחיפוש הזה, יש מאגר שיגדיר את בריה"מ כ- 'ברית המועצות', ואחר שיגדירה כ-'סוביטי' או במקרה הספציפי שלנו: 'כבוש סוביטי'. מה עוד עכברונת?"
- "הכוכבית. הכוכבית משמשת אותנו, כמו שהסברת לסטודנטית - כג'וקר. זאת אומרת: הצבה של הכוכבית בסוף מילת הבסיס תאפשר קבלת המילה עם הטיות ונגזרות שונות."
- "דבר נוסף הוא השימוש ב א ו פ ר ט ו ר או - ובאנגלית: OR.
המילה הזאת מתפקדת באופן שונה לגמרי בחיפוש, מאשר בלשון היומיום. בלשון היומיום אנחנו משתמשים בה בד"כ לשם ב ח י ר ה : 'שחור או לבן', 'להישאר או ללכת', 'תה או קפה' - אבל במאגרי המידע משמעות המילה הפוכה לחלוטין ומשמשת לה ר ח ב ה : 'בריה"מ' או 'ברית המועצות' או 'סוביטי' ועוד - אבל אולי נסביר בפוסט הבא קצת יותר אודות שלושת האופרטורים הבוליאניים..."

סיבה למריטת שערות?

- "הלו, הגעתי לספרייה?"
- "כן"
- "זו הפעם הרביעית שאני מתקשרת אליכם ומעבירים אותי מאחד לשני. הגעתי עד לאיש המחשבים שלכם אבל הוא לא מתעסק עם זה! איך נכנסים לטקסט מלא מהבית? אני אשבור את המחשב הזה!"
- "את סטודנטית בבר-אילן?"
"אני דוקטורנטית בבר-אילן! ואני מחפשת חומר מהבית ולא מצליחה להוריד! עוד רגע אני מורטת את השערות!"
- "את יושבת כרגע מול המחשב?"
- "כן!"
- "אז בואי נחפש מה שאת צריכה ונבדוק מה קורה..."
חמש דקות אח"כ כששי הניח את השפופרת על כנה, זיהיתי התחלה של חיוך.
- "מה זה החיוך המרוצה הזה?"
- "אני אגיד לך מה זה החיוך המרוצה הזה, עכברונת". שי גחן לעברי. "זה לא ההסבר על איך נכנסים למערכת כדי לקבל טקסט מלא, או גובה אחוזי האדיבות של הספרנים במדור ההדרכה, אלא על איך לא להיסחף אחרי ההיסטריה, או התוקפנות, או הזעם, או מה שלא יהיה." שי חייך משועשע. "מדהים מה שתסכול ממחשבים יכול להוציא מבני אדם. הבחורה הזאת רצתה בסה"כ גישה לטקסט מלא מהבית. מבחינתה להתקשר לספרייה זה כמו להתקשר אל הבנק או אל קופת-חולים, או אל המשרד לאיכות הסביבה או אל מה שלא יהיה- וכאן אפילו יותר, כי היא משלמת שכר לימוד. וזה אומר: לצפות מבחינתה לקבל מענה זריז - ואת כל זה עכברונת, קשה לזכור כשיש עומס בעבודה, וסטודנטים מסביב, ועוד חמישה, שישה, שבעה פרוייקטים על הראש - שהיה צריך לסיים אתמול. ולכן -" חתם שי את נאומו, "זה נצחון פצפון של רגע, על איך לא להיסחף אחרי מצב-הרוח מהצד השני של הקו..."

איתור שירים

אני יודעת שממש מאוחר עכשיו, אבל רציתי לספר על מקרה שקרה בדלפק ההדרכה לפני מספר דקות: שי התכונן לסיים הדרכה אחרונה לשרון - סטודנטית מהמחלקה לאמנות יהודית שהגיעה ברגע האחרון וחיפשה מאמרים בנושא "האנשה מדינית". בדיוק כששי סיים - והשעון הראה שאוטוטו צריך להודיע לקוראים שהמקום נסגר, התישבה מולו אישה - ואמרה שהיא מחפשת שיר לאזכרה של אבא שלה.
השתררה דממה בכיס הקטן שבו קיננתי - ושי שהחליט להתעלם מהשעון, ולדלג על ההסבר שזהו דלפק יעץ מסוג שונה - נעץ מבט מרוכז במסך המחשב.
"איך אתה מחפש שירים?"
האמת היא שזה גם מה שאני שאלתי בתוכי - אבל להפתעתי לשי היתה תשובה: "אני אחפש קטלוג לשירים עבריים באתר הספרייה הלאומית" - ובאמת משהו התחיל לנצנץ גם בראשי החשוך. זכרתי שיש שם משהו, כי פעם בבית שי שוטט בין הקטלוגים השונים של הספרייה הלאומית, ובלי שהתכוונתי בכלל, קפצתי בדיוק מעל הקישור של "כלניות", ולהפתעתי ולהפתעת שי, שמענו את שושנה דמארי שרה בקול אותנטי לחלוטין - וגם חזק לחלוטין: מה שהריץ את אמא של שי מהמטבח עם מגבת כלים...
אז הפעם שתקתי, ו א פ ש ר ת י לשי להוביל. שי נכנס לאתר בית הספרים, גישש קצת למטה, ומצא: "ארכיון הצליל הלאומי - קטלוג".
ואז הוא פנה אל האישה שמולו ושאל: "את בטח לא מחפשת סתם שיר. אולי שיר שקשור לעיסוק שלו? יש נושא שאפיין אותו?"
"או, אבא שלי עשה המון דברים. הוא גם בנה את הארץ."
"אה.."- אמרתי לעצמי בחשכת הכיס.
"ננסה לחפש שיר לפי מילה". הסביר שי: "'אבא'. בואי נראה אם לא נקבל מבול של תוצאות" - ובאמת שי קיבל קרוב ל-400 שירים.
"אז אולי נצליב את המילה 'אבא' עם 'געגוע', או 'זכרון', או 'זכרונות'"- המהם שי והקליד תוך כדי: 'אבא' וגם 'געגוע* או זכר*" - וקיבל כ- 25 תוצאות.
ובאמת, בין התוצאות היו כותרי שירים שקלעו לנושא. שי הצביע על שורת השיר של אהוד מנור: "אבא שר אני לך על שיום אחד קמת ותלך", ואני שאלתי את עצמי איך שי יכול לעבוד בצורה ק ו ר ק ט י ת במצב עדין שכזה. ואז שי נזכר. "יש שירים שמדברים על מחזוריות בטבע. כמו השיר של נעמי שמר (שי מכור לשירים עבריים) "לשיר זה כמו להיות ירדן", וגם של חווה אלברשטיין "מים מתוך הבאר", "בית אבי" של יהורם גאון, "ניגונים" של שלישיית המעפיל וגם...
אחרי ששי שלף מזכרונו ומהקטלוג מספר שירים מתאימים פחות או יותר, באה השאלה "אבל איך אני מגיעה למילות השיר?"
"אה. זה פשוט. יש אתר אינטרנטי בשם מומה, וגם אתר למילות שירים עבריים", ותוך כדי הסבר הוא הקליד בגוגל "שירים עבריים מילים" - והגיע לאתר http://www.mp3music.co.il/lyrics/ - ושם אפשר לחפש לפי מילים מתוך השיר, מה שהקל על המלאכה.
שי הדפיס את מילות השיר והושיט אותם לאישה - ואני חשבתי, שאיזה מזל שיש לפעמים דברים לא שגרתיים בדלפק ההדרכה (בתנאי שאפשר לעמוד מולם), ועוד יותר מזל שאתרים המשמשים את שי ואותי בשעות המנותקות לגמרי מהעבודה - תורמים גם כשצריך אותם כאן ועכשיו...

מה עושים כשאין אף אחד בספרייה?

"בוקר טוב, אפשר לדבר עם ד"ר אידלסון? מדבר שי מהספרייה המרכזית. אני פונה אליך בנוגע לסידירום של עבודת הד"ר שהגשת לספרייה. בשלב ההמרה גיליתי שחסר קובץ של תמונה מספר 76.תוכלי לשלוח אלי את הקובץ במייל?"

אז מה באמת עושים כשאין אף אחד בספרייה - כמו ביום שאחרי חג השבועות?
ביום שקט שכזה שי יושב מול המחשב ועוסק בהמרת עבודות ד"ר לקבצים דיגיטליים.
בסוף הלימודים לתואר השני והשלישי, מגישים הסטודנטים שכתבו עבודת מחקר, מספר עותקים מודפסים לספרייה, וביניהם גם עותק דיגיטלי בתקליטור.
שי בודק אם יש ה ר ש א ה של הסטודנטים לעיון או להשאלת העבודה, ומתחיל בהמרת העבודה לקובץ PDF: הוא בודק אם כל חלקי העבודה נמצאים - שער, שם המנחה, תוכן העניינים, רשימת איורים, טבלאות, ראשי תיבות - ושאר חלקי העבודה, אח"כ הוא ממיר את קבצי העבודה לפורמט PDF, משלב אותם על-פי הסדר הנכון לקובץ אחד, מכניס סימניות שיקלו על הדפדוף בעבודה, ולבסוף - מעלה את הקישור הדיגיטלי של העבודה לקטלוג הספרייה.

בזמנים כאלו, בהם מצפה לשי עבודה שקטה ומרוכזת, שי פותח את החלון הגדול מימין לשולחן העבודה בכדי ליהנות מאויר טבעי ולא סינטטי, (וגם לתלות עיניים בעננים), נועץ מבט מרוכז במסך - ושוכח להסתכל על השעון.
בשעה ששי עובד בריכוז, הכי אני אוהבת זה לטפס על המחורר ששי מציב מול מסך המחשב, ולקרא בעניין את ההקדשה או הבעת התודה המצורפת לעבודה - פתאום שם המחבר רוקם עור וגידים ואני מגלה שהוא בן זוג - "עבודה זו מוקדשת לאשתי היקרה", או אב - "לילדי היקרים, עופר, איילת ומורג", או בן (אחרי בר-מצווה) - "להורי שהביאוני עד הלום".
יש עבודות ששם המחבר נשמע זר ולא ישראלי, עבודות הנכתבות באנגלית - ואחרות העוסקות בנושאים שלא הייתי מעלה על דעתי שהם ישנם, ועבודות שזורקות אותי למקומות, לאנשים וארצות רחוקות, שמהם או בתוכם נכתבה העבודה.
הכי מעניין זה לזהות שם של אדם מוכר, כזה המשוטט עדיין בספרייה - ולגלות שהאדם האנונימי והמוכר לכאורה, הוא בכושר לא רע בכלל, בתור מי שהצליח להקיף את כל הגלובוס ולתאר את התרשמויותיו בעבודת הד"ר שלו.
יש עבודות - כמו העבודה העכשוית ששי ממיר ברגעים אלו, המכילות המוני קבצים, ואז צריך להמיר כל קובץ בנפרד - עניין מייגע במיוחד, ומייגע עוד יותר לגלות כשאחרי המרה של 75 תמונות (!), דווקא קובץ 76 חסר - מה שמצריך עבודת בלשות לשם איתור המחבר או המחברת, שאינם לומדים כבר באוניברסיטה - ובקשה לקבלת התמונה במייל.

ועכשיו נראה לי שהגיע הזמן להזכיר לשי שיש גם מחר- ובעיקר ארוחת צהריים שמחכה עכשיו ומיד...

לעמוד מול סטודנטים

היום אני רוצה לספר לכם על הדרכות קבוצתיות ששי נותן לסטודנטים - בעזרתי כמובן!

הדרכות קבוצתיות הן הדרכות ששי מתאים ב מ י ו ח ד לסטודנטים המשתתפים בקורס סמסטריאלי. בד"כ זה מתחיל בטלפון מהמרצה המעוניין ("שלום, אפשר לדבר עם שי?"), או בביקור פתע שלו, או במייל שהמרצה שולח לשי.

בפגישה ששי מתאם בהמשך, מגיע המרצה לספרייה, מתיישב ליד שי, ומסביר לו במה מדובר: מהו מספר הסטודנטים בקורס, לאיזה תואר הם לומדים ובאיזה שנה, מהו נושא הקורס, וכיצד חושב המרצה שההדרכה תוכל לתרום לסטודנטים: האם ללמד אותם את עקרונות החיפוש המתקדם, גישה למאגרי מידע מרחוק, להתמקד במאגרי מידע ספציפיים, לבנות תרגיל שינתן לסטודנטים בסיום ההדרכה ועוד.

בד"כ שי מצליח לשכנע את המרצה שהדרכה ארוכה היא סיכון כמעט ו ד א י לאיבוד הקשב של הסטודנטים - והוא צודק: אחרי חצי השעה הראשונה להדרכה, שי מתחיל את הספירה לאחור: זורק בדיחות, שואל שאלות, ד ו ר ש תשובות, מזכיר בין לבין את התרגיל שמחכה להם - ועושה כמעט ה כ ל בכדי לוודא שהסטודנטים לא ירדמו!

ביום שלישי שעבר שי נתן שתי הדרכות קבוצתיות: בבוקר הוא הגיע למעבדת המחשבים של המחלקה לערבית - שם חיכו לו המרצה והסטודנטים, ואחר הצהריים הוא המתין לקבוצה מהמחלקה לתלמוד בלובי הספרייה, והוליך אותם במבוך המסדרונות אל חדר ההדרכה.

וזה היה לא רע בכלל! הכי כייף אני חושבת, היה הטיול בקמפוס בבוקר! המעבדה של המחלקה לערבית שוכנת בקמפוס החדש, והדרך לשם - בשעה 7:30 בבוקר ארוכה ושקטה, וירוקה. דבר שאני מאוד אוהבת...
במהלך ההדרכה שי עצר לא מעט פעמים - "יש שאלות?", או שהוא פנה למרצה- "ד"ר הולצמן - תרצי להוסיף משהו?", וחזר ושידל את הסטודנטים - "ההדרכה הזאת נבנתה עבורכם -אל תתביישו לשאול שאלות!"

בסוף ההדרכה למחלקה לתלמוד, ולאחר שיצא אחרון הסטודנטים מחדר ההדרכה ושי התחיל בכיבוי המחשבים - שאלתי את שי:
- "אתה לא מפחד לעמוד מול כ"כ הרבה אנשים?"
- "למה לפחד עכברונת? ואולי הם מפחדים ממני - על כל מה שאני מייצג עבורם כספרן :)"
- "לא חשבתי על זה ככה!"
- "גם אני לא. בהתחלה. אבל אני תופס לאט לאט שזה כמו לעמוד על במה - אבל ההבדל בין הדרכה ל- הצגה עצום, כי כאן בהדרכה אני חייב לשדר לסטודנטים שאני כאן בשבילם ולא בשביל האגו שלי. אני כאן בכדי לשתף אותם בידע שיש לי, כשהם העומדים במרכז. תחשבי מה היה קורה אילו הייתי מנצל את ה"במה" לליטוף האגו שלי, לטפיחה על השכם, להעברת ביקורת על מזג האויר, דעות פוליטיות שאת מ מ ש אוהבת (ממש!), להבעת כעסים נסתרים, ובכלל - להשגת תשומת לב! הרי הסטודנטים היו משתעממים במקרה הטוב אחרי 5 דקות! - אבל יש לי דווקא ביקורת עליך עכברונת!
- "עלי?"
- "אנחנו סיכמנו שבזמן ההדרכה את מתחפרת בכיס ומושכת באצבע שלי ב ע ד י נ ו ת בכל פעם שאת מרגישה שהקשב יורד, או כשצריך לעצור ולהקשיב לאוירה באמצע - אבל עכברונת: בלי נשיכות!"

חלוקת תפקידים בעבודה

ביום חמישי האחרון שי היה צריך לספוג פניות של סטודנטים שהגיעו לדלפק-ההדרכה חמש דקות לפני הסגירה, הערות לחוצות של ספרנים עצבניים מאוד, וידיעה מאוד ברורה שאי אפשר, אבל אי אפשר להספיק הכל.
שעה אחרי הסגירה - ורגע לפני שהיה מאוחר מידי לעצבים ההרוסים שלי (ושלו), נצמדתי לכיס החולצה של שי: "שי. בוא נברח מכאן."
אז ברחנו. ההורים של שי גרים במושב קרוב לירושלים, ובעיתות מצוקה שי זורק לתיק סוודר וספרים (כמובן), ורץ לתפוס את האוטובוס הלפני אחרון למושב.
השעה היתה אחרי 23:00 כשירדנו מהאוטובוס. שי פסע פסיעות ארוכות ושקטות, הקפיץ את מושבת החתולים מתוך הצפרדע השכונתית, נתקל בענף הקבוע של עץ השיטה משמאל, ורגע לפני שנכנסנו הביתה תפסתי שקול סוליות הנעליים מעיר לאט ובטוח את השכונה כולה.

בבוקר שי פתח את דלת הכניסה לבית כדי לתת לאור (ולדבורים) להיכנס - וחזר לישון, ואני התכרבלתי בתוך שלולית של אור, ועקבתי אחרי שיירה ארוכה של נמלים, ומשחקי האור והצל שיצרו הענפים.

- "שי?"
- "הממממ..."
- "זה חונק אותי מה שקורה בספרייה. תמיד יש סטודנטים חדשים עם עבודות ענקיות שנזכרים להיכנס חמש דקות לפני הסגירה, תמיד יש ס פ ר נ י ם לחוצים כאילו שזה חדר מיון, תמיד יש הדרכות חדשות של הרגע האחרון, דיבורים, קולות של טלפונים, פקסים, דיבורים בנייד, פרוייקטים חדשים ו ד ח ו פ י ם - ואף פעם אין זמן!"
- "אם כבר הערת אותי עכברונת, אני מודה לך על ההתחשבות - אבל מי אמר שאת צריכה לסבול את זה? יש לך תפקיד מוגדר מאוד. תבדקי אם את לא עוברת את הגבולות."
- "אני?"
- "חשבתי שיש בינינו חלוקת תפקידים הגיונית - אבל יש לי הרגשה שבזמן האחרון את שוכחת את התפקיד שלך. התפקיד שלך הוא רק להקשיב למה שקורה מסביב ולעדכן אותי: לידע אותי באמצע ההדרכה מתי כדאי לעצור ומתי אפשר להמשיך, מתי הצחוקים של הסטודנטים הם סימן לעייפות ומתי לא, מתי המבט המפוחד בעיניים של סטודנט חדש הוא סימן שצריך לדבר אליו בעדינות - ומתי לשים גבולות. התפקיד שלך הוא להגיד לי מתי הלחץ שאת מרגישה גדול מידי - ואז אני מבין שצריך לקחת פסק זמן."
- "אבל תמיד יהיה לחץ בעבודה. שום דבר לא ישתנה באמת - ותמיד צריך להספיק!"
- "נכון. וזוהי התשובה - החלקית: תמיד יהיה לחץ בעבודה. תמיד העבודה תגלוש מעבר ליכולת שלי (ושלך) - ואולי זה הסימן לזכור את עצמנו בעבודה. עם יד על הלב - עכברונת, מתי סטודנטים חוזרים לדלפק ההדרכה? כשאני זועף או כשאני מחייך? את יודעת את התשובה. אי אפשר לעמוד בכל לחץ, אי אפשר להספיק לסיים כל פרוייקט בזמן - אבל כן אפשר לבצע ח ל ק מהעבודה שאנחנו כן מצליחים לעשות - בחיוך, והקמט הפצפון שלך מעל המצח אומר לי מה את מנסה להגיד. אבל זה מיותר. את יודעת שאני לא מלאך (זה נכון), אבל אני מרגיש שהסטודנטים יחזרו עם רושם חיובי - ובחיוך דווקא אם הם ירגישו בנוח בשעה שהם פונים לדלפק ההדרכה. אני חושב שזה חשוב יותר מאשר להספיק הכל - ובזעף.
ועכשיו עכברונת - אני סומך על תחושות הבטן שלך שיזהירו אותך מה יקרה ל ך אם תמשיכי להפריע לי לישון!"

קטלוג מאוחד לספרים

- "שי? מה קורה כשהספר שאני מחפשת לא נמצא בקטלוג?"
- "קודם כל - כדאי לבדוק ב ז ה י ר ו ת אם חיפשת את הספר בצורה הנכונה. למשל: אם הקלדת את שם המשפחה של המחבר כמו שצריך, או את שם הספר כמובן."
- "ואם..."
- "ואם זה לא נמצא אז אפשר לפנות לקטלוג המאוחד."
- "?"
- "עכברונת - אל תעשי פרצוף כזה!
נכון שכשאת מחפשת ספר, את נכנסת לקטלוג המקומי של הספרייה שלנו? אז קטלוג מאוחד הוא קטלוג שלתוכו 'שפכו' את כל הקטלוגים המקומיים - מה שחוסך המון זמן באיתור הספר, כי החיפוש בקטלוג המאוחד יוצר חתך של כל הספריות המחזיקות בספר.
חכי רגע. אתן לך דוגמה: יש ספר שחיפשת בקטלוג המקומי ולא מצאת. את יכולה להקיש על הקישור של הקטלוג המאוחד ה א ר צ י - הכולל כמובן את כל הקטלוגים המקומיים של הספריות האקדמיות בארץ, בנוסף לספריות של מכללות, מכוני מחקר ועוד."
- "טוב. אז נגיד שחיפשתי בקטלוג ה מ ק ו מ י את הספר 'העכברון האפור' - ולא מצאתי אותו..."
- "בואי נעשה את זה ביחד! נקיש על הקישור של הקטלוג המאוחד לספרים - ועכשיו: נחפש שוב את הספר."
- "אוי שי. תראה: יש ספר שנקרא 'העכברון האפור', ובשורה אחרת מופיע אותו השם בכתיב חסר."
- "זה מה שנקרא חוסר-אחידות: בד"כ יש כללים לרישום הספרים ולקטלוגם, אבל כאן מכיוון שספריות שונות מחזיקות בספר הזה, כל ספרייה הקלידה את שמו בצורה שונה - בכתיב חסר או מלא."
- "אז הספר הזה נמצא בארץ. זה מה שזה אומר. נכון?"
- "נכון. אבל זוהי רק ההתחלה. כדי לדעת את שם הספרייה המחזיקה בספר נקיש על הקישור של שם הספר ו..."
- "שער-ציון, דוד ילין, בית הספרים - כנראה שזה ספר מאוד מ ר ת ק אם הוא נמצא במספר ספריות!"
- "טוב. בואי נאמר שהספר הזה יושב במספר ספריות מסיבות שונות - אבל שם הספרייה עדיין לא נותן לנו לדעת אם הספר ניתן להשאלה, או אפילו לעיון. לשם כך יש להקיש על שם הספרייה המחזיקה בספר. בואי ננסה את 'שער-ציון'."
- רשום כאן: 'ילדים שמור - לא להשאלה'. אוף!"
- "'לא להשאלה' משמעו שאפשר לעיין בספר במקום. באמת חשבתי שהגיע הזמן שנכיר מקרוב את ספריית בית אריאלה. תגלי שיש שם מקומות נהדרים בכדי להתרוצץ ולהבהיל אזרחים תמימים - ועם קצת מזל, נוכל לנצל את הזמן הנותר לקריאה בספר!"
- שי. תראה! כשאני חוזרת לרשימת הספרים לפי סדר א"ב אני מגלה שיש כל מיני ספרים שמתחילים במילה 'עכברון' - 'עכברון המציל', 'עכברון הביתה שב', 'עכברון פיקח', 'עכברוני ט י פ ש ו נ י ' - איזה מן שם מטופש זה!"
- רגע אחד עכברונת. את צריכה לזכור שלא כל אחד מכיר אותך ממש מ ק ר ו ב - אבל כדאי גם לזכור שכמו שיש קטלוג מאוחד לספרים, הנקרא דרך אגב בשם ULI, כך יש קטלוג מאוחד לכתבי-עת, או בשמו המקוצר: ULS - אבל אולי נגלה אותו בפעם הבאה..."

רמב"י - מפתח למאמרים במדעי היהדות

- "טוב עכברונת"- שי הושיב את שפופרת הטלפון על כנה ופנה אלי: זוכרת ששאלת אותי איך עורכי רמב"י יכולים לקרא כל-כך הרבה מאמרים ולהכניס אותם למפתח? כרגע סיימתי שיחת טלפון מעניינת עם גב' סילוויאן שטמפפר מירושלים - אחת מעורכות רמב"י. ביקשתי ממנה לתאר קצת ממה שקורה מאחורי הקלעים של רמב"י - תקשיבי עד הסוף ואני חושב שזה יענה לך על רוב השאלות שאת מתה לשאול!
נתחיל באמא ואבא: רמב"י שייך לספרייה הלאומית, והבסיס שלו הוא המאמרים שהגיעו לשם: בעיקר מאמרים מתוך כתבי-עת וקבצים.
הלאה: אנשי הצוות - מונים כ- 2.5 משרות (!) וזה סימן קריאה ענקי עכברונת, בהתחשב בגודל העבודה שהם מבצעים: הם עוברים פיזית על כל כתבי-העת והספרים שמגיעים לספרייה הלאומית, ושולפים מהם את המאמרים הרלוונטיים בנושא מדעי היהדות.
מעבר לזה: יש להם כ- 450 כתבי-עת שהגיעו פעם לספרייה הלאומית, ומכל מיני סיבות אין להם עליהם מנוי בדפוס כיום - אבל יש להם את הפורמט האלקטרוני."
- "זאת אומרת שי, שהם יכולים לשלוף גם משם מאמרים?"
- "נכון. יש להם מה שנקרא - Alert, זאת אומרת: קבלת 'התראות' בנוגע לגליונות חדשים שיוצאים, ושוב: הם עוברים על תוכן העניינים ומוציאים את המאמרים.
- שי, זה לקרא המון! ובכל יום!"
- "נכון. ותזכרי שרמב"י אכן מתעדכן בכל יום. אבל זה עוד לא הכל: יש להם גם גישה לכתבי-העת שהספרייה בהר הצופים מנויה עליהם, ומעבר לכך: יש אנשים ששולחים אליהם מאמרים שלא מגיעים בדרך 'המסורתית' - כמו מאמרים שיוצאים בכתבי-עת שעליהם בית הספרים איננו מנוי, מכיוון שנושא כתב-העת אינו קשור בכלל במדעי היהדות, ואם קרה שפורסם בכתב-עת כזה מאמר שהוא כן רלוונטי למדעי- היהדות, אז הם יקבלו אותו כתדפיס או בקובץ PDF.
תזכירי לי מה עוד ביקשת שאשאל אותם בטלפון?"
- "השנים. ממתי כל זה התחיל."
- "נכון. אז נקודת הפתיחה ה מ ו ג ד ר ת היא שנת 1966, שנה שבה התחילו להכניס למחשב את פרטי כל המאמרים שיצאו בחוברות המודפסות של רמב"י, אבל כיום אפשר למצוא ברמב"י גם מאמרים מוקדמים שיצאו לפני -66, כמו מאמרים מתוך קבצי יובל שיצאו בשנות ה- 40 וה- 50."
- "שאלתי גם על השפות."
- "נכון. ונדמה לי שזוהי הנקודה האחרונה: כ- 30% מהמאמרים ברמב"י יצאו בעברית, וכל השאר: כ-60%, בשפות אנגלית, גרמנית ושפות זרות. גם ברוסית. נדמה לי שסילוויאן ציינה שהם מעסיקים גם סטודנטית דוברת רוסית גם לשם הטיפול במאמרים ברוסית - ואחרון חביב ששכחת לשאול: הקישור לטקסט המלא!"
- "אה. נכון..."
- "אה! אז בגדול רמב"י הוא מפתח ב י ב ל י ו ג ר פ י למאמרים. זאת אומר: ברובו הגדול אין קישור לטקסט המלא של המאמרים, אבל בשנים האחרונות הם מטפלים בנושא הזה, וכיום אפשר למצוא קישורים לטקסט מלא שהם חינמיים, וגם קישורים לטקסט מלא המוגבלים לספריות המנויות על כתב-העת בפורמט אלקטרוני."
- " לא הבנתי כלום ואני רעבה עכשיו!"
- "נלך לאכול מיד. גם אני רעב. זאת אומרת: שאם יש כתב-עת שהוא לא חינמי אלא דורש תשלום עבור המנוי האלקטרוני שלו, במקרה כזה ברמב"י יש קישור לטקסט המלא אבל הוא לא יפתח בצורה גורפת, אלא רק אם המשתמש משתייך לאוניברסיטה או לכל מוסד מחקר אחר, המנוי על כתב-העת.
ועכשיו עכברונת רעבה וסבלנית: ארוחת צהריים!"

מה זה מפתח

- "שי, למה אמרת הבוקר לאישה עם הכובע שתחפש במפתח?"
- "את שואלת מה זה מפתח?"
- "כן."
- "בואי נבדוק במילון: יש למילה 'מפתח' כמה הגדרות. את בטח מתכוונת להגדרה המוכרת: 'אביזר מתכת המשמש לפתיחה ולנעילה של מנעול; אביזר דומה המפעיל מתג או מפסק כלשהו.'
- אבל יש למילה 'מפתח' הגדרה נוספת: 'רשימה, לרוב אלפביתית, של שמות, מושגים, מקומות וכד' בצירוף מראי המקום שלהם, הבאה בסוף ספר (לרוב ספרי מדע ועיון). בלועזית: אינדקס.'
- אבל עכברונת, הרשימה הזאת לא באה רק בסוף הספר המודפס אלא גם במאגרים מקוונים:
כשחיפשנו היום ס פ ר י ם - נכנסנו לקטלוג המקומי של האוניברסיטה, אבל לחיפוש מ א מ ר י ם נכנסנו ל מ פ ת ח ו ת למאמרים, ובעברית יש שני מפתחות ידועים: האחד הוא 'מפתח למאמרים בעברית' בעריכת אוניברסיטת חיפה, והשני הוא רמב"י - מפתח למאמרים במדעי היהדות.
זוכרת על מה חיפשנו חומר היום?"
- "צלבנים? נדמה לי..."
- "נכון. חומר על הצלבנים בארץ - לכן קל היה למצוא מאמרים בשני המפתחות הללו כי בשניהם יש מאמרים בנושא תולדות ישראל ולמודי ארץ ישראל."
- "אז אפשר פשוט ללחוץ על הכפתור ולהיכנס למפתחות?"
- "טכנית כן, אבל לרוב לא נקבל בתוצאות מאמרים בטקסט מ ל א, אלא רק את ה ה פ נ י ה למאמר.
זאת אומרת: שם מחבר המאמר, שם מאמר, והמקום שבו אפשר למצוא את המאמר: שם כתב-העת או הקובץ או הספר, מספר העמודים והשנה."
- "משעמם נורא!"
- "עכברונת! את שוכחת שזה יכול להיות מעניין - תלוי מה את מחפשת, ולאיזה מטרה! תחשבי שאת צריכה להגיש עבודת מחקר בנושא מסוים, נושא שממש אבל ממש מעניין אותך, ואין מספיק ספרים בנושא, או שיש - אבל הם ממש ישנים ולא מעודכנים."
-"אז?"
- "אז הולכים לקטלוגים - זאת אומרת: למפתחות למאמרים. ושם אפשר למצוא..."
- "מאמרים!"
- "ותחשבי קצת קדימה: מאמרים ולא ספרים, זאת אומרת: חיבורים קצרים ולא ארוכים, ומחקריים, והכי חשוב - מעודכנים: מאמרים מלפני שנה, חודשיים, חודש, שבוע - ולא מלפני שנה, שנתיים או יותר, אבל לא נתת לי לסיים את המשפט הקודם: אם את יכולה למצוא במפתחות למאמרים רק ה פ נ י ו ת למאמרים, ולא את הטקסט המלא למאמרים שאת רוצה, תיאלצי לעשות שלב נוסף בחיפוש. נחשי מה?"
- "טוב. אם המפתח לא נותן לי את המאמר מול העיניים, אבל כן נותן לי הפניה היכן הוא מתחבא...אז אני אצטרך לחפש את המקום שלו."
- "שתי נקודות עכברונת! אם את מוצאת במפתח את שם המאמר ואת שם הספר או כתב-העת שבו נמצא המאמר, ולא את הטקסט המלא, אז כמו שאמרת: תצטרכי לחפש היכן נמצא הספר או כתב-העת בספריות הקמפוס - ואת זה את כבר יודעת לעשות: להיכנס לקטלוג ולחפש שם לא את שם המאמר, אלא את שם הספר או שם כתב-העת, וכמובן: שם הספרייה המחזיקה בו."

לטייל עם חרדונים

- "שי? אתה שומע תנים?"
- הם רחוקים. איפה מגיני האזנים שאמא שלי סרגה לך? שימי אותם ותחזרי לישון!"
- "הם בצבע ו ו ר ו ד !"

הייתי צריכה לדעת מראש שהכייף ששי תכנן לנו יעבור את גבולות הטעם הטוב! ביום שלישי בבוקר שי טלטל אותי בשעה 5:00! ארז שק"ש, תרמיל, עוגיות קווקר - ויצאנו לצפון.
שי תמיד מתנדב להבהיר למה חשוב לו כספרן - סליחה! למה זוהי חובתו כספרן להתאוורר הרחק מבניין הספרייה. אחרי הכל, השקעה במצברוח האישי שלו היא השקעה כמעט בטוחה בחיוכים שהוא מפזר אחר-כך לסטודנטים.
אז נסענו לגליל, והלכנו והלכנו והלכנו - עד שבשלב מסוים תפסתי שהרשרושים בכל עיקול בדרך שייכים לחרדונים. כן, חרדונים. כייף להם בעונה הזאת. הם יכולים סופסוף לצאת מהנקיקים, להתמתח, להשתזף קצת, ולהבהיל כל מי שזז.
- "עכברונת תפסיקי לרעוד! הם לא יגיעו לכיס העליון של החולצה שלי!"

אחרי שטיפסנו - זאת אומרת: שי טיפס. אני רק התנדנדתי בכיס - אחרי כל זה הגענו לעדר עיזות, ולשאלות (הטריוויאליות) ולתשובות (הלעוסות) של צחי המדריך: "ווט איז אלון? - אלון איז אה תרי. דה בסט תרי אין דה פורסט. חברה! רוצו לראות את מבצע סבתא!"
טוב. היה לו גם מה לתרום בנושא החורש הטבעי, גליל-גולן - ובלי פוליטיקה. את ה"בלי" דווקא אהבתי.
ובערב היתה מדורה! ושי קיבל כוסית יין כאות תודה על עוגיות הקווקר המחורצות (אני אחראית לחריצים) - וחזרנו למחרת לציויליזציה, לאנטנות הסלולריות, לרעש ולזיהום האויר. שי קטף פרחי בר שאת שמם שכחתי, כדי שבבוקר יום חמישי לפני היציאה לעבודה, אוכל לשבת על אדן החלון ולהיזכר בהם.

- "טוב עכברונת. אז מה למדת מהיומיים האלו?
- "לחשוב על הסבה מקצועית להדרכת טיולים?"
- "לא!"
- להשקיע עמוק בעוגיות קווקר?"
- "מה עוד?"
- "כמובן! אמא שלך! - שלום בית?"
- "אני אעזור לך. זה קשור לחרדונים!"
- "לדעת איך להימנע מהם!"
- "או שלדעת שגם אם הם רוצים בסך-הכל להתחמם בשמש, את לא צריכה לקחת אותם אישית! אני חושש שהם אפילו לא יצאו מהנקיקים לכבודנו. הם בכלל לא שמים עלינו."
- "אז?
- אז זה חלק מהפאזל. כשם שאת מתאבלת יומיים רצופים אחרי החזרה לעיר מהסיורים שלנו (כאילו שזה סוף העולם) - תוכלי אולי להשקיע אותה אנרגיה בכיוון החיובי, אם תחשבי שהעבודה, וגם מה שמעבר לה, הם חלקים מפאזל גדול. ככה יהיה לך קל יותר בפעם הבאה שאת פוגשת בחרדונים!"
- "אני באמת מעריכה בכל פעם מחדש את היצירתיות שלך! איך חרדונים קשורים לזה בכלל?"
- פרופורציות עכברונת. זה הסוד. לחרדונים יש מקום כמו שלך יש מקום. אני לא אומר שאת צריכה לצאת לגבעות ל ל א - מ ג ן , אבל בחייך: אם את תופסת שיש להם את שטחי ההתעניינות משלהם, כמו שלך יש שטחי התעניינות משלך, וכמו שיש מקום גם לעבודה בספרייה, וגם לסיורים, תוכלי: א. למצות מכל חלק את המקסימום בהשקעה ובהנאה, ו- ב: לקשור בין החלקים השונים דווקא מהסיבה שמיצית אותם, ולזכור - ביחוד בשעות השפופות בספרייה, שיש טיול מתישהוא בעתיד. תחשבי על זה!"

פרופ' חנן אשל

ביום חמישי התמקמתי בכיס הימני בחולצה של שי כששי פתח את המייל הפנימי של האוניברסיטה. בד"כ אני מצפה בשקיקה לאות הפתיחה. אמנם זהו מוסד אקדמי גדול ו ר צ י נ י , אבל תמיד יש בו חדשות אישיות ומעניינות. טוב. גם קצת רכילויות צבעוניות. אבל הפעם זה היה שחור:

הפקולטה למדעי היהדות
המחלקה ללמודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה ע"ש מרטין (זוס)
מודיעים בצער על פטירתו של
פרופ' חנן אשל ז"ל

- "אוי שי. זה האיש שטיילנו איתו זוכר?"
- "כן. במדבר יהודה. אבל יותר מזה: זוכרת את הסטודנטים מהשבוע שעבר בספרייה? הם ספרו שהוא נהג להתבדח איתו על מחלתו, ותמיד - אבל תמיד השתדל לקדם אותם."

אני זוכרת סיור שהשתתפנו בו במדבר יהודה בנושא המגילות הגנוזות. הוא דילג מעל המצוקים בקלילות. זה נתן לי את התחושה שהוא מרגיש במקום הזה כמו בבית, והצירוף הזה שבין ההרים השותקים, הצופנים סוד - לידע הרחב שהוא חלק איתנו נתן לי להרגיש הערכה כלפיו. כלפי הצניעות שבו.

שי ואני נכנסנו לחיפוש בקטלוג וחיפשנו לפי שם מחבר: אשל חנן - בעברית כמובן: מצאנו 17 פרסומים הכוללים ספרים ותדפיסים בנושא (איך לא) קומראן, בר כוכבא, השומרונים, ימי בית חשמונאי ועוד.

משם עברנו ל'מפתח למאמרים בעברית' - מה שנקרא בזמנו בשם 'מפתח חיפה'. חיפוש מהיר לפי שם מחבר העלה 118 (!) מאמרים - ומשם עברנו לרמב"י - 'מפתח למאמרים במדעי היהדות'. שם חיפשנו שוב בעברית לפי שם מחבר: 110 מאמרים - ובאנגלית: 84 מאמרים.

- "שי? איפה עוד אפשר לחפש?"
- "טוב. יש דבר שאני לא תמיד יכול לסמוך עליו, אבל לפעמים הוא מפתיע: בואי נבדוק בויקיפדיה."

הקלדנו בויקיפדיה את השם 'חנן אשל' ומצאנו ערך על שמו - ובסופו קישורים כמו: הדף של פרופ' אשל בכתובת:
http://lisa.biu.ac.il/he/node/1246
- ובתוכו רשימת פרסומים באנגלית:
http://lisa.biu.ac.il/files/lisa/Publication-English%20copy[1].pdf

- "שי תראה. הוא טרח לשתול בדף שלו קישורים עבור הסטודנטים: 'גישה למנהל הסטודנטים', 'פריא"ל', 'אגודת הסטודנטים', 'מידע אישי לסטודנט'!


יהא זכרו ברוך.

אז מה זה מספר מיון?

הכי אני אוהבת כששי מרשה לי להתרוצץ על הרצפה בשעה שהוא יושב בדלפק ההדרכה. דלפק ההדרכה הוא כמו תחנת כיבוי-אש: צריך לכבות שריפות במהירות ובשיטתיות - אבל מהרצפה אפשר לראות דברים ששי לא רואה משומקום אחר. למשל: סנדלים. סנדלים בכל הצבעים, ומכל הסוגים והמינים והגדלים - והכי כייף לשייך את הסנדל לנועל. סנדלי שורש למשל בשיא החורף, ובלי גרביים כמובן, משתייכים בד"כ לחברה מלמודי א"י. מה שממריץ אותי לזקוף אזניים ולהקשיב לחילופי הברכות ולחדשות הפיקנטיות ששי מחליף עם הסטודנט התורן. נעליים שחורות ומצוחצחות מלחיצים אותי לפעמים כי אולי אולי נועל אותם ראש בעל מחשבות רציניות וכבדות - דבר שלא מרתיע את שי, אבל בזה הוא חסר תקנה: שי אומר שהסוד לעבודה עם הסטודנטים זה הפשטות. לדעת שאתה באמת באמת לא יודע, ואז אפשר לשים את האגו בצד ולהקשיב למי שעומד מולך. ולפעמים גם ללמוד ממנו.

אז היום שי כחכח בגרונו - וזה סימן בדוק שהשטח פנוי ואפשר לטפס אל השולחן ולדבר ב ג ו ב ה העיניים. כמעט.
"מספר מיון", פתח שי - כאילו שלא עבר לילה וארוחת בוקר ועוד דקות לא מוגדרות מאז הגילוח האחרון, "מספר מיון הוא כאמור כתובתו של הספר על המדף. את צודקת שבמבט ראשון כל הצירוף הזה של אותיות באנגלית, עברית, מספרים ושנה עשוי להיראות ק צ ת מבלבל, אבל אם תתפסי איך בנוי מספר מיון, יהיה לך קל לאתר אותו על המדף – ואולי גם לאתר ספרים נוספים העוסקים באותו הנושא.
למספר מיון יש למעשה 3 שורות: בשורה הראשונה יש מספר או אות או צירוף של השניים, לסימול נ ו ש א הספר. אצלנו בספרייה למשל בחרו ב-5 אותיות לנושאים הקשורים במדעי היהדות:
T – תנ"ך
A – יהדות
B- בלשנות שמית
C – ספרות יפה. שימי לב עכברונת שמדובר כאן בספרות יפה במדעי היהדות.
D – תולדות עם ישראל
E – ארץ ישראל ומדינת ישראל."

- "בסדר שי, אז מה עושים עם ספרות מתורגמת שלא קשורה במדעי היהדות?"
- "ספרות מתורגמת מקבלת אצלנו בד"כ מ ס פ ר-ד י ו א י . וכן. זהו שם החתול שאהבת בספר, אבל בואי ניקח את הספר האחרון שבלעת השבת: 'הקפות ביער' של דלין מתיה. הספר הזה נכתב באפריקנרית, והוא ממש, אבל ממש לא קשור במדעי היהדות. לכן הוא קיבל בקטלוג שלנו מספר דיואי: 828.9936 – עכברונת, אל תפהקי עכשיו!
אחרי השורה המציינת את נושא הספר, באה שורה שניה שכולה אותיות: שלוש אותיות ראשונות של שם משפחתה של המחברת או המחבר, נקודה, ושתי אותיות ראשונות של שם הספר.
את הספר שלך כתבה המחברת מתיה דלין. מתיה הוא שם משפחתה, ולכן נכתוב: מתי, נקודה, ושתי אותיות ראשונות של שם הספר המתחיל כאן במילה הקפות: מתי.הק – ונותרה השורה השלישית של שנת ההוצאה: תשמ"ה, נדמה לי. כך שלבסוף נקבל: ‫ 828.9936 מתי.הק תשמ"ה. עכברונת? עכברונת!

מה זה מספר מיון?

אתמול בלילה, כששי התגלח במקלחת, טיפסתי אל המדף שמתחת למראה ושאלתי אותו כל מה שהוא יודע על מ ס פר - מ י ו ן.
שי מרח בהרהור קצף על הלחי השמאלית, והציץ למראה כדי לפגוש בתוכה במבט העגול שלי.
"מספר מיון - כמו שהסברתי לך פעם", התחיל שי, "הוא כמו מספר תעודת-זהות שיש לכל אחד. יחיד ומיוחד - אלא שכאן אנחנו מדברים על ספרים. מספר מיון הוא הכתובת של הספר על המדף."
כאן פערתי זוג עיניים גדולות וסימטריות, ושי הזדרז להוסיף: "את זוכרת שבפעם האחרונה חיפשת בקטלוג הממוחשב ספרים ב נ ו ש א עכברים?"
- "נו?"
- "בסדר. אז מצאת ש מ ו ת של ספרים, ו ש מ ו ת של כל מי שכתב אותם, ואפילו את פרטי המקום ושם ההוצאה והשנה. אז? אז זה אומר שאם מצאת בקטלוג את פ ר ט י הספר אז יש לך אותו מול העיניים?"
- "טוב שי. בטח שכחת שלפעמים כן יש ספרים מול העיניים" - אמרתי בהיסוס.
- "נכון. את מדברת על ספרים אלקטרוניים. אבל בסה"כ רוב הספרים בקטלוג אינם אלקטרוניים, ואני מדבר על כל הספרים שאת אוהבת להסניף. אלו עם כל הצבעים והצורות."
- "אז?"
- "אז תחשבי קדימה: מצאת בקטלוג את פרטי הספר של "דברי ימי העכברים" לדוגמה. אין שם קישור לטקסט המלא - מה לעשות, אבל כן יש מספר מיון. ואם תעתיקי את מספר המיון בשלמותו, וגם את שם הספרייה או שם האוסף שבו נמצא הספר, תוכלי לגשת לספרייה ולשאול ממנה את הספר - אם הוא ניתן להשאלה כמובן."
"אבל" - וכאן שי התרכז בלהוריד פיסת קצף מרשימה מהסנטר, "רגע לפני שאת דוהרת אל הספרייה שבה נמצא הספר, ר צ ו י שתבדקי בקטלוג אם יש ת א ר י ך - ה ח ז ר ה. במקרה שיש תאריך החזרה, הספר מושאל כבר לידיים אחרות ויחזור בתאריך הנקוב - ואל תישעני על משחת השיניים! את שופכת הכל!"

הירידה אל השאול

היום שי הכניס אותי עמוק לכיס השמאלי, וביחד ירדנו אל קומת המרתף.
המרתף הוא מקום ע נ ק י עם מנורות ניאון שמקשות על ההתכרבלות בפינות אפלוליות. כאלו המעודדות חלימה :-(
אבל יש בו ספרים!
ספרים בעלי ריח חדש של דפוס, ספרים בעלי דפים מצהיבים המריחים משנים עברו, ספרים בעלי כריכות מבריקות, דהויות, צבעוניות, ואפילו כאלו העשויות בד! ספרים מ ס ת ו ר י י ם - וכאלו שאין בהם אפילו סוד קטן אחד, ספרים קטנים, פצפוניים, גדולים, גבוהים, צרים, עבים, נמוכים, רחבים, וכאלו שלא נותרו בהם כמעט דפים :-(

אבל כל זה רק מגוון את החיפוש אחר הספר שלי. זה שיש בו אלפי ניחוחות של שנים, ושל אנשים שדפדפו בו, וחזרו אליו, כזה שטייל במקומות שונים בעולם, וספג מראות רחוקים.
אבל דווקא בשיא ההתלהבות, שי נזכר למשוך אותי בקצה הזנב (בעדינות), ודוהר הלאה במורד קומת המרתף.
וזה קורה בד"כ בכל פעם כשהוא יורד למרתף - וזה קורה בד"כ דקה לפני האוטובוס האחרון הביתה או למילואים או לחול המועד האחרון.
כששי ממהר באמת הוא מתישב על הרצפה לצד הכוננית האהובה עליו, ושולף בחבטות ספרים עטורי ביקורות נלהבות - מה שעוזר לו לחתוך די מהר ולהכריע מה כדאי לקחת הביתה.
שי קורא לזה א י ס ו ף - כ מ ו ת י - אבל לי יש מספר הסתייגויות מהאיסוף הכמותי הזה. חוץ מהריח כמובן. אותו אני תמיד מסניפה.

בקומת המרתף יש המון כונניות ספרים - אבל אין חלונות להציץ דרכם. אי אפשר להציץ אל הפרחים, אל השמש ואל הרוח שאינה נראית, אבל כן מראה אלו שמות היא מעוללת לעצים ולעננים - אבל אפשר להציץ במדפים!
ובאמת, שמתי לב שבגב כל ספר המונח על המדף יש מדבקה פ צ פ ו נ ת.
שי קורא לזה מ ס פ ר - מ י ו ן.
הוא אומר שזהו מעין ת ע ו ד ת - ז ה ו ת שניתנה לכל ספר.
ממה שהצלחתי לתפוס ממקומי בכיס, זה בלגן אחד גדול: אותיות, נקודות, מספרים, שנה ומה לא! אבל שי אומר שבאמת באמת יש הגיון בכל התסבוכת הזאת. יתכן. אבל זה ימתין למחר...

חיפוש בקטלוג

היום נדבר על קטלוג הספרייה: בקטלוג הספרייה אפשר לחפש ספרים בעברית, אנגלית ושפות רבות אחרות.
החיפוש לפי נושא הינו חיפוש מ מ ו ק ד (כך שי מכנה זאת) - ובאמת, הקלדתי בצורה ממוקדת את הנושא ע כ ב ר י ם.
בראש מסך התוצאות מצאתי סדר א"ב של הנושאים.
בראש המסך שלי מצאתי את המילה ע כ ב ר ו ש י ם - אבל אליהם אני לא רוצה להתיחס...
מה שכן עניין אותי היו הנושאים הבאים:
עכברים - חלוף חומרים (בכתיב חסר כמובן)
עכברים - ספרות ילדים ונער - וזה מה שחיפשתי הפעם.
הקשה על הנושא מפרטת את ה ר ש ו מ ו ת העוסקות בנושא. זאת אומרת: את שמות הספרים או עבודות המחקר, או כל סוג אחר של חומר הכוללת את הד פ ו ס ת - זאת אומרת: מקום הוצאה, שם הוצאה ושנה.
וזה מה שמצאתי: ספר שכתבה קרמר עדנה בשם: "אולי כשתגדל".
אבל יש עוד ספרים, ובהם מככבים עכברים שהועילו לא מעט למין האנושי: "סוד הגן הנעלם" למשל, שבו מוצאת מרי משפחת עכברים בחדר קסום, "נסיכה קטנה", שבו מוצאת הנסיכה בזהב את מלכיצדק ומשפחתו, העכברים שכרסמו את החבלים שקשרו את אסלן הגדול בדברי ימי "נרניה" הזכורים לטוב, "דספרו" האמיץ שגבר אפילו על ע כ ב ר ו ש י ם - בעזרת חוט אדום ולב אמיץ, העכברים המתרוצצים (עדיין) במקום שבו נחה אנה מתוך "מר אל כאן אנה", העכברים האנושיים אצל "חמודית", וגם קצת "לקחנים"...

מצאתי גם נושא נוסף בשם:
עכברים - מעבדה, אבל כאן שי החליט משום מה שהגיע הזמן לקום ולסדר את המחשבים.