- "שי? אתה שומע תנים?"
- הם רחוקים. איפה מגיני האזנים שאמא שלי סרגה לך? שימי אותם ותחזרי לישון!"
- "הם בצבע ו ו ר ו ד !"
הייתי צריכה לדעת מראש שהכייף ששי תכנן לנו יעבור את גבולות הטעם הטוב! ביום שלישי בבוקר שי טלטל אותי בשעה 5:00! ארז שק"ש, תרמיל, עוגיות קווקר - ויצאנו לצפון.
שי תמיד מתנדב להבהיר למה חשוב לו כספרן - סליחה! למה זוהי חובתו כספרן להתאוורר הרחק מבניין הספרייה. אחרי הכל, השקעה במצברוח האישי שלו היא השקעה כמעט בטוחה בחיוכים שהוא מפזר אחר-כך לסטודנטים.
אז נסענו לגליל, והלכנו והלכנו והלכנו - עד שבשלב מסוים תפסתי שהרשרושים בכל עיקול בדרך שייכים לחרדונים. כן, חרדונים. כייף להם בעונה הזאת. הם יכולים סופסוף לצאת מהנקיקים, להתמתח, להשתזף קצת, ולהבהיל כל מי שזז.
- "עכברונת תפסיקי לרעוד! הם לא יגיעו לכיס העליון של החולצה שלי!"
אחרי שטיפסנו - זאת אומרת: שי טיפס. אני רק התנדנדתי בכיס - אחרי כל זה הגענו לעדר עיזות, ולשאלות (הטריוויאליות) ולתשובות (הלעוסות) של צחי המדריך: "ווט איז אלון? - אלון איז אה תרי. דה בסט תרי אין דה פורסט. חברה! רוצו לראות את מבצע סבתא!"
טוב. היה לו גם מה לתרום בנושא החורש הטבעי, גליל-גולן - ובלי פוליטיקה. את ה"בלי" דווקא אהבתי.
ובערב היתה מדורה! ושי קיבל כוסית יין כאות תודה על עוגיות הקווקר המחורצות (אני אחראית לחריצים) - וחזרנו למחרת לציויליזציה, לאנטנות הסלולריות, לרעש ולזיהום האויר. שי קטף פרחי בר שאת שמם שכחתי, כדי שבבוקר יום חמישי לפני היציאה לעבודה, אוכל לשבת על אדן החלון ולהיזכר בהם.
- "טוב עכברונת. אז מה למדת מהיומיים האלו?
- "לחשוב על הסבה מקצועית להדרכת טיולים?"
- "לא!"
- להשקיע עמוק בעוגיות קווקר?"
- "מה עוד?"
- "כמובן! אמא שלך! - שלום בית?"
- "אני אעזור לך. זה קשור לחרדונים!"
- "לדעת איך להימנע מהם!"
- "או שלדעת שגם אם הם רוצים בסך-הכל להתחמם בשמש, את לא צריכה לקחת אותם אישית! אני חושש שהם אפילו לא יצאו מהנקיקים לכבודנו. הם בכלל לא שמים עלינו."
- "אז?
- אז זה חלק מהפאזל. כשם שאת מתאבלת יומיים רצופים אחרי החזרה לעיר מהסיורים שלנו (כאילו שזה סוף העולם) - תוכלי אולי להשקיע אותה אנרגיה בכיוון החיובי, אם תחשבי שהעבודה, וגם מה שמעבר לה, הם חלקים מפאזל גדול. ככה יהיה לך קל יותר בפעם הבאה שאת פוגשת בחרדונים!"
- "אני באמת מעריכה בכל פעם מחדש את היצירתיות שלך! איך חרדונים קשורים לזה בכלל?"
- פרופורציות עכברונת. זה הסוד. לחרדונים יש מקום כמו שלך יש מקום. אני לא אומר שאת צריכה לצאת לגבעות ל ל א - מ ג ן , אבל בחייך: אם את תופסת שיש להם את שטחי ההתעניינות משלהם, כמו שלך יש שטחי התעניינות משלך, וכמו שיש מקום גם לעבודה בספרייה, וגם לסיורים, תוכלי: א. למצות מכל חלק את המקסימום בהשקעה ובהנאה, ו- ב: לקשור בין החלקים השונים דווקא מהסיבה שמיצית אותם, ולזכור - ביחוד בשעות השפופות בספרייה, שיש טיול מתישהוא בעתיד. תחשבי על זה!"
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה