איתור שירים

אני יודעת שממש מאוחר עכשיו, אבל רציתי לספר על מקרה שקרה בדלפק ההדרכה לפני מספר דקות: שי התכונן לסיים הדרכה אחרונה לשרון - סטודנטית מהמחלקה לאמנות יהודית שהגיעה ברגע האחרון וחיפשה מאמרים בנושא "האנשה מדינית". בדיוק כששי סיים - והשעון הראה שאוטוטו צריך להודיע לקוראים שהמקום נסגר, התישבה מולו אישה - ואמרה שהיא מחפשת שיר לאזכרה של אבא שלה.
השתררה דממה בכיס הקטן שבו קיננתי - ושי שהחליט להתעלם מהשעון, ולדלג על ההסבר שזהו דלפק יעץ מסוג שונה - נעץ מבט מרוכז במסך המחשב.
"איך אתה מחפש שירים?"
האמת היא שזה גם מה שאני שאלתי בתוכי - אבל להפתעתי לשי היתה תשובה: "אני אחפש קטלוג לשירים עבריים באתר הספרייה הלאומית" - ובאמת משהו התחיל לנצנץ גם בראשי החשוך. זכרתי שיש שם משהו, כי פעם בבית שי שוטט בין הקטלוגים השונים של הספרייה הלאומית, ובלי שהתכוונתי בכלל, קפצתי בדיוק מעל הקישור של "כלניות", ולהפתעתי ולהפתעת שי, שמענו את שושנה דמארי שרה בקול אותנטי לחלוטין - וגם חזק לחלוטין: מה שהריץ את אמא של שי מהמטבח עם מגבת כלים...
אז הפעם שתקתי, ו א פ ש ר ת י לשי להוביל. שי נכנס לאתר בית הספרים, גישש קצת למטה, ומצא: "ארכיון הצליל הלאומי - קטלוג".
ואז הוא פנה אל האישה שמולו ושאל: "את בטח לא מחפשת סתם שיר. אולי שיר שקשור לעיסוק שלו? יש נושא שאפיין אותו?"
"או, אבא שלי עשה המון דברים. הוא גם בנה את הארץ."
"אה.."- אמרתי לעצמי בחשכת הכיס.
"ננסה לחפש שיר לפי מילה". הסביר שי: "'אבא'. בואי נראה אם לא נקבל מבול של תוצאות" - ובאמת שי קיבל קרוב ל-400 שירים.
"אז אולי נצליב את המילה 'אבא' עם 'געגוע', או 'זכרון', או 'זכרונות'"- המהם שי והקליד תוך כדי: 'אבא' וגם 'געגוע* או זכר*" - וקיבל כ- 25 תוצאות.
ובאמת, בין התוצאות היו כותרי שירים שקלעו לנושא. שי הצביע על שורת השיר של אהוד מנור: "אבא שר אני לך על שיום אחד קמת ותלך", ואני שאלתי את עצמי איך שי יכול לעבוד בצורה ק ו ר ק ט י ת במצב עדין שכזה. ואז שי נזכר. "יש שירים שמדברים על מחזוריות בטבע. כמו השיר של נעמי שמר (שי מכור לשירים עבריים) "לשיר זה כמו להיות ירדן", וגם של חווה אלברשטיין "מים מתוך הבאר", "בית אבי" של יהורם גאון, "ניגונים" של שלישיית המעפיל וגם...
אחרי ששי שלף מזכרונו ומהקטלוג מספר שירים מתאימים פחות או יותר, באה השאלה "אבל איך אני מגיעה למילות השיר?"
"אה. זה פשוט. יש אתר אינטרנטי בשם מומה, וגם אתר למילות שירים עבריים", ותוך כדי הסבר הוא הקליד בגוגל "שירים עבריים מילים" - והגיע לאתר http://www.mp3music.co.il/lyrics/ - ושם אפשר לחפש לפי מילים מתוך השיר, מה שהקל על המלאכה.
שי הדפיס את מילות השיר והושיט אותם לאישה - ואני חשבתי, שאיזה מזל שיש לפעמים דברים לא שגרתיים בדלפק ההדרכה (בתנאי שאפשר לעמוד מולם), ועוד יותר מזל שאתרים המשמשים את שי ואותי בשעות המנותקות לגמרי מהעבודה - תורמים גם כשצריך אותם כאן ועכשיו...

מה עושים כשאין אף אחד בספרייה?

"בוקר טוב, אפשר לדבר עם ד"ר אידלסון? מדבר שי מהספרייה המרכזית. אני פונה אליך בנוגע לסידירום של עבודת הד"ר שהגשת לספרייה. בשלב ההמרה גיליתי שחסר קובץ של תמונה מספר 76.תוכלי לשלוח אלי את הקובץ במייל?"

אז מה באמת עושים כשאין אף אחד בספרייה - כמו ביום שאחרי חג השבועות?
ביום שקט שכזה שי יושב מול המחשב ועוסק בהמרת עבודות ד"ר לקבצים דיגיטליים.
בסוף הלימודים לתואר השני והשלישי, מגישים הסטודנטים שכתבו עבודת מחקר, מספר עותקים מודפסים לספרייה, וביניהם גם עותק דיגיטלי בתקליטור.
שי בודק אם יש ה ר ש א ה של הסטודנטים לעיון או להשאלת העבודה, ומתחיל בהמרת העבודה לקובץ PDF: הוא בודק אם כל חלקי העבודה נמצאים - שער, שם המנחה, תוכן העניינים, רשימת איורים, טבלאות, ראשי תיבות - ושאר חלקי העבודה, אח"כ הוא ממיר את קבצי העבודה לפורמט PDF, משלב אותם על-פי הסדר הנכון לקובץ אחד, מכניס סימניות שיקלו על הדפדוף בעבודה, ולבסוף - מעלה את הקישור הדיגיטלי של העבודה לקטלוג הספרייה.

בזמנים כאלו, בהם מצפה לשי עבודה שקטה ומרוכזת, שי פותח את החלון הגדול מימין לשולחן העבודה בכדי ליהנות מאויר טבעי ולא סינטטי, (וגם לתלות עיניים בעננים), נועץ מבט מרוכז במסך - ושוכח להסתכל על השעון.
בשעה ששי עובד בריכוז, הכי אני אוהבת זה לטפס על המחורר ששי מציב מול מסך המחשב, ולקרא בעניין את ההקדשה או הבעת התודה המצורפת לעבודה - פתאום שם המחבר רוקם עור וגידים ואני מגלה שהוא בן זוג - "עבודה זו מוקדשת לאשתי היקרה", או אב - "לילדי היקרים, עופר, איילת ומורג", או בן (אחרי בר-מצווה) - "להורי שהביאוני עד הלום".
יש עבודות ששם המחבר נשמע זר ולא ישראלי, עבודות הנכתבות באנגלית - ואחרות העוסקות בנושאים שלא הייתי מעלה על דעתי שהם ישנם, ועבודות שזורקות אותי למקומות, לאנשים וארצות רחוקות, שמהם או בתוכם נכתבה העבודה.
הכי מעניין זה לזהות שם של אדם מוכר, כזה המשוטט עדיין בספרייה - ולגלות שהאדם האנונימי והמוכר לכאורה, הוא בכושר לא רע בכלל, בתור מי שהצליח להקיף את כל הגלובוס ולתאר את התרשמויותיו בעבודת הד"ר שלו.
יש עבודות - כמו העבודה העכשוית ששי ממיר ברגעים אלו, המכילות המוני קבצים, ואז צריך להמיר כל קובץ בנפרד - עניין מייגע במיוחד, ומייגע עוד יותר לגלות כשאחרי המרה של 75 תמונות (!), דווקא קובץ 76 חסר - מה שמצריך עבודת בלשות לשם איתור המחבר או המחברת, שאינם לומדים כבר באוניברסיטה - ובקשה לקבלת התמונה במייל.

ועכשיו נראה לי שהגיע הזמן להזכיר לשי שיש גם מחר- ובעיקר ארוחת צהריים שמחכה עכשיו ומיד...

לעמוד מול סטודנטים

היום אני רוצה לספר לכם על הדרכות קבוצתיות ששי נותן לסטודנטים - בעזרתי כמובן!

הדרכות קבוצתיות הן הדרכות ששי מתאים ב מ י ו ח ד לסטודנטים המשתתפים בקורס סמסטריאלי. בד"כ זה מתחיל בטלפון מהמרצה המעוניין ("שלום, אפשר לדבר עם שי?"), או בביקור פתע שלו, או במייל שהמרצה שולח לשי.

בפגישה ששי מתאם בהמשך, מגיע המרצה לספרייה, מתיישב ליד שי, ומסביר לו במה מדובר: מהו מספר הסטודנטים בקורס, לאיזה תואר הם לומדים ובאיזה שנה, מהו נושא הקורס, וכיצד חושב המרצה שההדרכה תוכל לתרום לסטודנטים: האם ללמד אותם את עקרונות החיפוש המתקדם, גישה למאגרי מידע מרחוק, להתמקד במאגרי מידע ספציפיים, לבנות תרגיל שינתן לסטודנטים בסיום ההדרכה ועוד.

בד"כ שי מצליח לשכנע את המרצה שהדרכה ארוכה היא סיכון כמעט ו ד א י לאיבוד הקשב של הסטודנטים - והוא צודק: אחרי חצי השעה הראשונה להדרכה, שי מתחיל את הספירה לאחור: זורק בדיחות, שואל שאלות, ד ו ר ש תשובות, מזכיר בין לבין את התרגיל שמחכה להם - ועושה כמעט ה כ ל בכדי לוודא שהסטודנטים לא ירדמו!

ביום שלישי שעבר שי נתן שתי הדרכות קבוצתיות: בבוקר הוא הגיע למעבדת המחשבים של המחלקה לערבית - שם חיכו לו המרצה והסטודנטים, ואחר הצהריים הוא המתין לקבוצה מהמחלקה לתלמוד בלובי הספרייה, והוליך אותם במבוך המסדרונות אל חדר ההדרכה.

וזה היה לא רע בכלל! הכי כייף אני חושבת, היה הטיול בקמפוס בבוקר! המעבדה של המחלקה לערבית שוכנת בקמפוס החדש, והדרך לשם - בשעה 7:30 בבוקר ארוכה ושקטה, וירוקה. דבר שאני מאוד אוהבת...
במהלך ההדרכה שי עצר לא מעט פעמים - "יש שאלות?", או שהוא פנה למרצה- "ד"ר הולצמן - תרצי להוסיף משהו?", וחזר ושידל את הסטודנטים - "ההדרכה הזאת נבנתה עבורכם -אל תתביישו לשאול שאלות!"

בסוף ההדרכה למחלקה לתלמוד, ולאחר שיצא אחרון הסטודנטים מחדר ההדרכה ושי התחיל בכיבוי המחשבים - שאלתי את שי:
- "אתה לא מפחד לעמוד מול כ"כ הרבה אנשים?"
- "למה לפחד עכברונת? ואולי הם מפחדים ממני - על כל מה שאני מייצג עבורם כספרן :)"
- "לא חשבתי על זה ככה!"
- "גם אני לא. בהתחלה. אבל אני תופס לאט לאט שזה כמו לעמוד על במה - אבל ההבדל בין הדרכה ל- הצגה עצום, כי כאן בהדרכה אני חייב לשדר לסטודנטים שאני כאן בשבילם ולא בשביל האגו שלי. אני כאן בכדי לשתף אותם בידע שיש לי, כשהם העומדים במרכז. תחשבי מה היה קורה אילו הייתי מנצל את ה"במה" לליטוף האגו שלי, לטפיחה על השכם, להעברת ביקורת על מזג האויר, דעות פוליטיות שאת מ מ ש אוהבת (ממש!), להבעת כעסים נסתרים, ובכלל - להשגת תשומת לב! הרי הסטודנטים היו משתעממים במקרה הטוב אחרי 5 דקות! - אבל יש לי דווקא ביקורת עליך עכברונת!
- "עלי?"
- "אנחנו סיכמנו שבזמן ההדרכה את מתחפרת בכיס ומושכת באצבע שלי ב ע ד י נ ו ת בכל פעם שאת מרגישה שהקשב יורד, או כשצריך לעצור ולהקשיב לאוירה באמצע - אבל עכברונת: בלי נשיכות!"

חלוקת תפקידים בעבודה

ביום חמישי האחרון שי היה צריך לספוג פניות של סטודנטים שהגיעו לדלפק-ההדרכה חמש דקות לפני הסגירה, הערות לחוצות של ספרנים עצבניים מאוד, וידיעה מאוד ברורה שאי אפשר, אבל אי אפשר להספיק הכל.
שעה אחרי הסגירה - ורגע לפני שהיה מאוחר מידי לעצבים ההרוסים שלי (ושלו), נצמדתי לכיס החולצה של שי: "שי. בוא נברח מכאן."
אז ברחנו. ההורים של שי גרים במושב קרוב לירושלים, ובעיתות מצוקה שי זורק לתיק סוודר וספרים (כמובן), ורץ לתפוס את האוטובוס הלפני אחרון למושב.
השעה היתה אחרי 23:00 כשירדנו מהאוטובוס. שי פסע פסיעות ארוכות ושקטות, הקפיץ את מושבת החתולים מתוך הצפרדע השכונתית, נתקל בענף הקבוע של עץ השיטה משמאל, ורגע לפני שנכנסנו הביתה תפסתי שקול סוליות הנעליים מעיר לאט ובטוח את השכונה כולה.

בבוקר שי פתח את דלת הכניסה לבית כדי לתת לאור (ולדבורים) להיכנס - וחזר לישון, ואני התכרבלתי בתוך שלולית של אור, ועקבתי אחרי שיירה ארוכה של נמלים, ומשחקי האור והצל שיצרו הענפים.

- "שי?"
- "הממממ..."
- "זה חונק אותי מה שקורה בספרייה. תמיד יש סטודנטים חדשים עם עבודות ענקיות שנזכרים להיכנס חמש דקות לפני הסגירה, תמיד יש ס פ ר נ י ם לחוצים כאילו שזה חדר מיון, תמיד יש הדרכות חדשות של הרגע האחרון, דיבורים, קולות של טלפונים, פקסים, דיבורים בנייד, פרוייקטים חדשים ו ד ח ו פ י ם - ואף פעם אין זמן!"
- "אם כבר הערת אותי עכברונת, אני מודה לך על ההתחשבות - אבל מי אמר שאת צריכה לסבול את זה? יש לך תפקיד מוגדר מאוד. תבדקי אם את לא עוברת את הגבולות."
- "אני?"
- "חשבתי שיש בינינו חלוקת תפקידים הגיונית - אבל יש לי הרגשה שבזמן האחרון את שוכחת את התפקיד שלך. התפקיד שלך הוא רק להקשיב למה שקורה מסביב ולעדכן אותי: לידע אותי באמצע ההדרכה מתי כדאי לעצור ומתי אפשר להמשיך, מתי הצחוקים של הסטודנטים הם סימן לעייפות ומתי לא, מתי המבט המפוחד בעיניים של סטודנט חדש הוא סימן שצריך לדבר אליו בעדינות - ומתי לשים גבולות. התפקיד שלך הוא להגיד לי מתי הלחץ שאת מרגישה גדול מידי - ואז אני מבין שצריך לקחת פסק זמן."
- "אבל תמיד יהיה לחץ בעבודה. שום דבר לא ישתנה באמת - ותמיד צריך להספיק!"
- "נכון. וזוהי התשובה - החלקית: תמיד יהיה לחץ בעבודה. תמיד העבודה תגלוש מעבר ליכולת שלי (ושלך) - ואולי זה הסימן לזכור את עצמנו בעבודה. עם יד על הלב - עכברונת, מתי סטודנטים חוזרים לדלפק ההדרכה? כשאני זועף או כשאני מחייך? את יודעת את התשובה. אי אפשר לעמוד בכל לחץ, אי אפשר להספיק לסיים כל פרוייקט בזמן - אבל כן אפשר לבצע ח ל ק מהעבודה שאנחנו כן מצליחים לעשות - בחיוך, והקמט הפצפון שלך מעל המצח אומר לי מה את מנסה להגיד. אבל זה מיותר. את יודעת שאני לא מלאך (זה נכון), אבל אני מרגיש שהסטודנטים יחזרו עם רושם חיובי - ובחיוך דווקא אם הם ירגישו בנוח בשעה שהם פונים לדלפק ההדרכה. אני חושב שזה חשוב יותר מאשר להספיק הכל - ובזעף.
ועכשיו עכברונת - אני סומך על תחושות הבטן שלך שיזהירו אותך מה יקרה ל ך אם תמשיכי להפריע לי לישון!"

קטלוג מאוחד לספרים

- "שי? מה קורה כשהספר שאני מחפשת לא נמצא בקטלוג?"
- "קודם כל - כדאי לבדוק ב ז ה י ר ו ת אם חיפשת את הספר בצורה הנכונה. למשל: אם הקלדת את שם המשפחה של המחבר כמו שצריך, או את שם הספר כמובן."
- "ואם..."
- "ואם זה לא נמצא אז אפשר לפנות לקטלוג המאוחד."
- "?"
- "עכברונת - אל תעשי פרצוף כזה!
נכון שכשאת מחפשת ספר, את נכנסת לקטלוג המקומי של הספרייה שלנו? אז קטלוג מאוחד הוא קטלוג שלתוכו 'שפכו' את כל הקטלוגים המקומיים - מה שחוסך המון זמן באיתור הספר, כי החיפוש בקטלוג המאוחד יוצר חתך של כל הספריות המחזיקות בספר.
חכי רגע. אתן לך דוגמה: יש ספר שחיפשת בקטלוג המקומי ולא מצאת. את יכולה להקיש על הקישור של הקטלוג המאוחד ה א ר צ י - הכולל כמובן את כל הקטלוגים המקומיים של הספריות האקדמיות בארץ, בנוסף לספריות של מכללות, מכוני מחקר ועוד."
- "טוב. אז נגיד שחיפשתי בקטלוג ה מ ק ו מ י את הספר 'העכברון האפור' - ולא מצאתי אותו..."
- "בואי נעשה את זה ביחד! נקיש על הקישור של הקטלוג המאוחד לספרים - ועכשיו: נחפש שוב את הספר."
- "אוי שי. תראה: יש ספר שנקרא 'העכברון האפור', ובשורה אחרת מופיע אותו השם בכתיב חסר."
- "זה מה שנקרא חוסר-אחידות: בד"כ יש כללים לרישום הספרים ולקטלוגם, אבל כאן מכיוון שספריות שונות מחזיקות בספר הזה, כל ספרייה הקלידה את שמו בצורה שונה - בכתיב חסר או מלא."
- "אז הספר הזה נמצא בארץ. זה מה שזה אומר. נכון?"
- "נכון. אבל זוהי רק ההתחלה. כדי לדעת את שם הספרייה המחזיקה בספר נקיש על הקישור של שם הספר ו..."
- "שער-ציון, דוד ילין, בית הספרים - כנראה שזה ספר מאוד מ ר ת ק אם הוא נמצא במספר ספריות!"
- "טוב. בואי נאמר שהספר הזה יושב במספר ספריות מסיבות שונות - אבל שם הספרייה עדיין לא נותן לנו לדעת אם הספר ניתן להשאלה, או אפילו לעיון. לשם כך יש להקיש על שם הספרייה המחזיקה בספר. בואי ננסה את 'שער-ציון'."
- רשום כאן: 'ילדים שמור - לא להשאלה'. אוף!"
- "'לא להשאלה' משמעו שאפשר לעיין בספר במקום. באמת חשבתי שהגיע הזמן שנכיר מקרוב את ספריית בית אריאלה. תגלי שיש שם מקומות נהדרים בכדי להתרוצץ ולהבהיל אזרחים תמימים - ועם קצת מזל, נוכל לנצל את הזמן הנותר לקריאה בספר!"
- שי. תראה! כשאני חוזרת לרשימת הספרים לפי סדר א"ב אני מגלה שיש כל מיני ספרים שמתחילים במילה 'עכברון' - 'עכברון המציל', 'עכברון הביתה שב', 'עכברון פיקח', 'עכברוני ט י פ ש ו נ י ' - איזה מן שם מטופש זה!"
- רגע אחד עכברונת. את צריכה לזכור שלא כל אחד מכיר אותך ממש מ ק ר ו ב - אבל כדאי גם לזכור שכמו שיש קטלוג מאוחד לספרים, הנקרא דרך אגב בשם ULI, כך יש קטלוג מאוחד לכתבי-עת, או בשמו המקוצר: ULS - אבל אולי נגלה אותו בפעם הבאה..."