הירידה אל השאול

היום שי הכניס אותי עמוק לכיס השמאלי, וביחד ירדנו אל קומת המרתף.
המרתף הוא מקום ע נ ק י עם מנורות ניאון שמקשות על ההתכרבלות בפינות אפלוליות. כאלו המעודדות חלימה :-(
אבל יש בו ספרים!
ספרים בעלי ריח חדש של דפוס, ספרים בעלי דפים מצהיבים המריחים משנים עברו, ספרים בעלי כריכות מבריקות, דהויות, צבעוניות, ואפילו כאלו העשויות בד! ספרים מ ס ת ו ר י י ם - וכאלו שאין בהם אפילו סוד קטן אחד, ספרים קטנים, פצפוניים, גדולים, גבוהים, צרים, עבים, נמוכים, רחבים, וכאלו שלא נותרו בהם כמעט דפים :-(

אבל כל זה רק מגוון את החיפוש אחר הספר שלי. זה שיש בו אלפי ניחוחות של שנים, ושל אנשים שדפדפו בו, וחזרו אליו, כזה שטייל במקומות שונים בעולם, וספג מראות רחוקים.
אבל דווקא בשיא ההתלהבות, שי נזכר למשוך אותי בקצה הזנב (בעדינות), ודוהר הלאה במורד קומת המרתף.
וזה קורה בד"כ בכל פעם כשהוא יורד למרתף - וזה קורה בד"כ דקה לפני האוטובוס האחרון הביתה או למילואים או לחול המועד האחרון.
כששי ממהר באמת הוא מתישב על הרצפה לצד הכוננית האהובה עליו, ושולף בחבטות ספרים עטורי ביקורות נלהבות - מה שעוזר לו לחתוך די מהר ולהכריע מה כדאי לקחת הביתה.
שי קורא לזה א י ס ו ף - כ מ ו ת י - אבל לי יש מספר הסתייגויות מהאיסוף הכמותי הזה. חוץ מהריח כמובן. אותו אני תמיד מסניפה.

בקומת המרתף יש המון כונניות ספרים - אבל אין חלונות להציץ דרכם. אי אפשר להציץ אל הפרחים, אל השמש ואל הרוח שאינה נראית, אבל כן מראה אלו שמות היא מעוללת לעצים ולעננים - אבל אפשר להציץ במדפים!
ובאמת, שמתי לב שבגב כל ספר המונח על המדף יש מדבקה פ צ פ ו נ ת.
שי קורא לזה מ ס פ ר - מ י ו ן.
הוא אומר שזהו מעין ת ע ו ד ת - ז ה ו ת שניתנה לכל ספר.
ממה שהצלחתי לתפוס ממקומי בכיס, זה בלגן אחד גדול: אותיות, נקודות, מספרים, שנה ומה לא! אבל שי אומר שבאמת באמת יש הגיון בכל התסבוכת הזאת. יתכן. אבל זה ימתין למחר...